אם יצא לכם לבקר בקולוסיאום, וודאי ראיתם שהאמפיתיאטרון העצום מוקף בשטח מרוצף טרוורטין ברוחב של יותר מ- 17 מטר. באזור זה היו מוצבים מבני בטון יצוקים קטנים (או חומר דומה) שנקראו CIPPI (היום נותרו רק חמש) שהיו למעשה מין עמודים קטנים ונמוכים , מרובעים או עגולים, ששימשו את הקדמונים למטרות שונות, כמו למשל לציון מרחקי המקומות, לציון דרך , לרישומי קברים וכו '.
המידע מאת מדריכת הטיולים: Irit Cattonar
גם בעת העתיקה עשו לתושבות העגולות או המלבניות הנמוכות האלו שימוש, הרומאים הקדומים הקימו אותם למטרות ציון דרך! מדובר היה באבני דרך או אבני גבול שהוצבו לסימון טריטוריות, או במילים אחרות – אבנים ששימשו כסמן פיזי למיקום גבול מסוים – לקביעת מרחק. אבנים כאלו מוצבות לרוב במספר נקודות לאורך גבול כלשהו, במיוחד בנקודות בולטות ובעלות משמעות לאורכו. בימינו מקובל כי הגבול עובר במתיחת קו ישר ודמיוני בין האבנים, אך בעבר הוצבו אבנים כאשר קו הגבול ביניהן עבר בדרך אחרת. אבל לא רק... במקרה עליו אנו מדברים הם שימשו גם כתומכים יצוקים מעין יתדות מבטון במרווחים האחד מהשני לקשירת חבלים שנועדו להרים לגובה יריעות בד ענקיות מעל לראשי הקהל האדיר שהגיע לצפות בהופעות בקולוסיאום להגנה מפני תנאי מזג אוויר קשים! עליהם נקשרו חבלי הסוכך הענק שהגן על הצופים מפני קרני השמש הבוערות. שנקרא וולריום!
במשך זמן רב האמינו כי "אבנים" אלה שימשו להחזקת החבלים המשמשים לוולריום, אותו אוהל ענק עשוי מקנבוס שהוצב מעל עליית הגג של הקולוסאום כדי להגן על הצופים מפני השמש הקופחת – קירוי של וילון בד המכסה את מושבי התיאטרון על מנת להצל את שטח התיאטרון. (תתארו לעצמכם קירקס מקורה – אוהל ענקי כשהיתדות מקובעים מחוץ לאוהל הקירקס לאדמה).
לעומת זאת, השערה משכנעת הרבה יותר טוענת כי ה"אבנים" אינן אלא "קרוסלות" בטון שהיו להן תפקיד לווסת ולתעל בצורה מסודרת את הכמות האדירה של האנשים שנכנסו לקולוסיאום. כמעט אבותיהם של הקרוסלות הנמוכות לבקרת כניסה של אצטדיונים מודרניים רק מבטון – אותם מחסומי כניסה מסתובבים או דלתות כניסה מסתובבות של ימינו. השערה זו מבוססת על העובדה ש"אבנים" אלה היו טמונות באדמה ללא יסודות ולכן לא היו מסוגלות לעמוד במתח העצום הנובע מחבלי הוולריום. כשאומרים "אבנים" אין הכוונה ל"אבנים קטנטנות" הכוונה למין עמודי בטון נמוכים, קטנים וחזקים.
בנוסף, מספר הקטבים (240) שהונחו על עליית הגג ששימשו לתמיכה בחבלי הוולריום היה גדול בהרבה מהאבנים למטה (מחושב ב- 160). אז השאלה המתבקשת היא: איך הם היו יכולים לעמוד במתח של כל החבלים אם היו חסרים 80? "אבנים" דומות לא נמצאו בפומפיי, שם אנו יודעים כי גם לאמפיתיאטרון המקומי, הישן מהקולוסאום, היה וולריום (אם הם היו קיימים, הם בוודאי היו נשמרים מתחת לאפר הווזוב לאחר שפומפי נחרבה כליל ונקברה מתחת האדמה).
הוולריום הוקם על ידי מלחים מקצועיים בצי הקיסרי של מיסנום (עיר נמל עתיקה במחוז קמפניה שבדרום איטליה), הסיבה לכך הייתה שלא רק כוח וניסיון נדרשו לחיפוי הגג אלא גם ידע מעמיק ברוחות ותופעות אטמוספריות ומי יותר מקצוען ממלחים שאת כל זמנם מעבירים בים תחת כל תנאי מזג האוויר? במיוחד בסערות?
פריסה על שטח גג כל כך ענק כמו זו של הוולריום לחלל הייתה בהחלט משימה לא פשוטה. כאמור, החבלים נתמכו בעליית הגג על ידי 240 קורות עץ. אם אתם מסתכלים למעלה בכניסה לקולוסיאום, אתם עדיין יכולים לראות חורים רבים. שם נשתלו הקורות שתמכו בכל הקונספט המורכב הזה.
ובהרחבה
המפרשים הצבעוניים השונים והמפורסמים ששימשו במסעותיו של אלכסנדר הגדול, והסגולים במסע עם קליאופטרה, מלמדים אותנו כי "לא מחליפים סוס מנצח" 
ולאחר שנטשו את השימוש במפרשים הצבעוניים בספינות ברוח התקופה, הם שינו את יעדם ועברו להצל על התיאטראות. סוג של יוקרה! אמרתי יוקרה? יוקרה זה נירו הקיסר החמדן והמשוגע! היא דאג לקשט את המפרשים הללו ברקמות זהב! משוגע עם טעם טוב
ולאחר שנטשו את השימוש במפרשים הצבעוניים בספינות ברוח התקופה, הם שינו את יעדם ועברו להצל על התיאטראות. סוג של יוקרה! אמרתי יוקרה? יוקרה זה נירו הקיסר החמדן והמשוגע! היא דאג לקשט את המפרשים הללו ברקמות זהב! משוגע עם טעם טוב הוולריום Il velarium היה כיסוי בד מטלטל שהורכב מכמה יריעות קנבוס ששימשו בתיאטראות ואמפיתיאטראות רומאיים כדי להבטיח לצופים הגנה מספקת במקרה של מזג אוויר גרוע או בימים מחניקים של גלי חום קשים.
כמו אמפיתיאטראות אחרים של אז, הקולוסאום היה מצויד גם בוולריום משלו והוא נפרש מעל המפלס הרביעי והאחרון של חזיתו מעל שלושת סדרי הקשתות והורכב על קיר מוצק שבו, יחד עם אלמנטים אדריכליים אחרים, היו 240 מדפי אבן בולטים בהתאמה איתם, (מדף, בארכיטקטורה, הוא אלמנט אופקי הבולט ממשטח אנכי, למשל קיר, עם פונקציה של תמיכה בעומסים מוקרנים). במסגרות המסוף, היו חורים מרובעים בתוכם הוכנסו מוטות אשר נשענו על המדפים ובלטו מעל הבניין ובכך יצרו את תומכי הוולריום העצום.
ממרומם יצאה מערכת מורכבת של חבלים, שלאורכה נפתחו ונמתחו "מפרשים" ענקיים ומצילים, מעין מבנה תלוי מעל האָרֵנַה (זירה באדריכלות) שאפשר את קירוי היציע וחלק מהזירה עצמה. במבנה הייתה בנוסף גם טבעת במרכז הזירה שיועדה לאוורור האמפיתיאטרון כדי להפחית את הריחות הלא נעימים שהיו, סילוני מים מבושמים הותזו ותמציות ריסוס מבושמים הופצו בקֵרֵב הקהל במהלך ההופעות. משקלו של המבנה הכבד, שבקלות היה יכול ליפול פנימה, אוזן על ידי עיגון חבלים אחרים על אותם "צ'יפי" – עמודי אבן, שהונחו באופן רדיאלי (ברדיוס) מחוץ לשטח הטבעתי המרוצף בטרוורטין. כמה צ'יפים עדיין נראים בצד הצפוני והמזרחי, והמיצוב שלהם במרחק השווה זה מזה מרמז שהם היו במקור שמונים במספר בסך הכל.
הוולריום באותה תקופה היה יצירת הנדסה אדירה. וכמו שהזכרתי מקודם, מיצובו, המסובך ביותר, בוצע על ידי מלחים מנוסים מאוד, מכוחו של הצי הקיסרי הרומי הבכיר שהוצב בקאפו מיסנו, כיום המקום נקרא כֵּף מִיזֶנו (Miseno). היו אלו כיתות חיילים מובחרים מ"צי מיסנום" אשר שוכנו בקסטרה מיסנום Castra di Roma antica שהיה זה שמן של מַחנות הממוקמים בסמוך לקולוסיאום שם שוכן המשמר הפרטוריאני (לטינית: cohortes praetoriae) שזו הייתה יחידת העילית של הצבא הרומי. ה"קסטרה" של רומא העתיקה ייצגה את מערך המחנות (או הצריפים) שאכלס את החיילות הצבאיים השונים הממוקמים בעיר רומא.
ולענייננו… בהתחשב בגודל הכיסוי הזה, כולל הטבעות עליהם החליק כל הקונספט האדיר הזה של הכיסוי לאורך הכבלים, כמו גם החבלים עם הכַּנַנות (מכשירים המיועדים להזזת משאות כבדים באמצעות חבל הנכרך על גבי ציר), אנו מגיעים למשקל כולל שלפי הערכות וחישובים אחרונים שוער בכ 24 טון, כלומר 100 קילו לתומך, וכל זאת תומרן על ידי 1000 מלחים מצי הצבאי מיסנו!
עדויות של היסטוריונים
השימוש בוולריום זכור להיסטוריונים רבים:
פליניו: "כשהמופעים עדיין נערכו בפורום הרומי, נזכר ביצירת בד ענק הפרושה על כל הכיכר, "מחזה מדהים יותר מהמשחקים עצמם".
סואטוניוס, ב"חיי הקיסרים שלו", מספר כי "קליגולה הסיר את הוולריום בשעות החמות ביותר, והורה שאף אחד לא יעזוב את האמפיתיאטרון".
לוקרטיוס מדבר גם על "החבלים שנמתחו מעל הזירה, שכאשר נקרעו, היו מכים ללא שליטה על העמודים, ושואגים כמו רעם"
אנמוסקופ – אנמומטר – מד הרוח של גבעת פאלטין
האבן שנמצאה על גבעת פאלטין בשנת 1776 נמצאת כיום במוזיאוני הוותיקן ונחשבת על ידי ארכיאולוגים למד הרוח הקדום שהיה מסוגל להעריך את כיוון ועוצמת הרוחות שהשפיעו על הקולוסאום באותה התקופה. היא מראה לנו כי הרומאים עקבו אחר תחזית מזג האוויר בתצפית מתמדת מכיוון שכיוונים ועוצמת רוחות מסוימים לא אפשרו את פתיחת הוולריום. כפי שהזכרתי על עדויות של היסטריונים, ההיסטוריון פליניו כתב כי בנוכחות רוח בעוצמה ניכרת נקרע חבל של הוולריום וכי המפרש המתנפנף השמיע קול אדיר שכיסה את כל היציע בעיצומו של המופע…
