צ'ינקווה טרה (Cinque Terre – "חמש הארצות" באיטלקית) הוא כינוי לרצועת חוף ציורית בחבל ליגוריה שבצפון-מערב איטליה. הרצועה כוללת חמישה כפרי דייג עתיקים התלויים על צוקי הריביירה: ריומג'ורה (Riomaggiore), מנרולה (Manarola), קורניליה (Corniglia), ורנאצה (Vernazza) ומונטרוסו אל מארה (Monterosso al Mare). חמשת הכפרים הללו, יחד עם המדרונות המוריקים סביבם, נמצאים בתוך הפארק הלאומי של צ'ינקווה טרה והוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 1997. ייחודם של הכפרים הוא במראה הבתים הצבעוניים הצפופים המטפסים על צלע ההר, טרסות הכרמים העתיקות שבנו התושבים לאורך הדורות, והנופים הדרמטיים של הים הליגורי הנשקפים מכל פינה.
צ'ינקווה טרה הייתה במשך שנים רבות אזור מבודד שקשה להגיע אליו, עובדה שסייעה לשימור אופיים המסורתי של הכפרים. עד היום, התנועה ברכב פרטי בתוך הכפרים מוגבלת מאוד – למעשה ארבעה מתוך חמשת הכפרים הם נטולי מכוניות לחלוטין. את הכבישים הצרים והמפותלים מחליפים שבילי הליכה ציוריים, רכבות מקומיות וסירות נוסעים המחברות בין הכפרים. המטיילים בצ'ינקווה טרה נעים ברגל, ברכבת או במעבורות – מה שתורם לאווירה של שלווה ונוסטלגיה, כאילו חזרנו בזמן לעידן פשוט יותר. חמשת הכפרים שונים זה מזה באופיים: ריומג'ורה התוססת ידועה בשקיעות מרהיבות ובסצנת אוכל תוססת, מנרולה הרגועה מוקפת בכרמים ומפורסמת ביין המקומי שלה, קורניליה השקטה יושבת על פסגה גבוהה ללא גישה ישירה לים ולכן מושכת פחות תיירים, ורנאצה נחשבת לאחת העיירות היפות באיטליה עם נמל טבעי ציורי ושרידי מבצר עתיק, ומונטרוסו אל מארה היא הגדולה ביותר ומציעה חוף חולי רחב, טיילת ונופך של עיירת נופש קיצית. כל אלה יחד הופכים את צ'ינקווה טרה ליעד חלומי המשלב בין טבע לחיי כפר איטלקיים אותנטיים, ומהווים מוקד משיכה למטיילים מכל העולם. למרות הפופולריות הגוברת בשנים האחרונות (ובעונת הקיץ הכפרים עשויים להיות עמוסים למדי), רבים מהמבקרים מעידים שביקור בצ'ינקווה טרה הוא חוויה איטלקית ייחודית, שלווה וצבעונית שאין דומה לה.
איך מגיעים לצ'ינקווה טרה מרומא
צ'ינקווה טרה נמצאת במרחק של כ-450 ק"מ מרומא (כ-280 מייל) לכיוון צפון-מערב, והגעה מכוונת מרומא לאזור חמישה הכפרים אפשרית בכמה דרכים עיקריות: רכבת, רכב פרטי (ושילוב עם לינה), ואף אוטובוס או טיסה בחלק מהמסלול. להלן האפשרויות המרכזיות:
ברכבת: הנסיעה ברכבת מרומא לצ'ינקווה טרה היא לרוב הבחירה הנוחה והמהירה ביותר. רכבות מהירות יוצאות מרומא (תחנת טרמיני או טיבורטינה) לכיוון צפון מספר פעמים ביום ומגיעות אל העיר לה ספציה (La Spezia) בזמן של כ-3–4 שעות. לה ספציה, הנמצאת כ-15 דקות נסיעה בלבד מדרום לצ'ינקווה טרה, משמשת כשער האזור. בתחנת La Spezia Centrale עוברים לרכבת אזורית מקומית, ה-"Cinque Terre Express", שנוסעת בתדירות גבוהה ועוצרת בכל חמשת הכפרים (מריומג'ורה בדרום ועד מונטרוסו בצפון). ניתן לבחור לרדת בכפר הראשון (ריומג'ורה) ולחקור משם צפונה, או לנסוע עד מונטרוסו ולרדת שם, בהתאם לתוכנית הטיול. מחיר כרטיס רכבת מרומא ללה ספציה נע סביב €20–40 (תלוי בסוג הרכבת ובהזמנה מוקדמת), וכרטיס רכבת יומי בתוך צ'ינקווה טרה עולה כמה יורו בודדים (או שניתן לרכוש את כרטיס Cinque Terre Card המשלב נסיעות חופשיות ברכבת וכניסה לשבילי ההליכה). הרכבות המקומיות פועלות משעות הבוקר המוקדמות ועד קרוב לחצות, כך שאפשר לטייל בין הכפרים גם בערבים. מומלץ להזמין מקומות לרכבת המהירה מרומא מראש, במיוחד בעונת התיירות, כדי להבטיח מחיר טוב ומושב שמור.
ברכב פרטי: נסיעה ברכב מרומא לצ'ינקווה טרה אורכת כ-5 שעות נטו (כ-450 ק"מ), במסלול המשלב כבישי אוטוסטרדה ראשיים. המסלול המהיר ביותר הוא בדרך כלל לנסוע צפונה על כביש E35/A1 (ה"אוטוסטרדה דל סול" לכיוון פירנצה), ומשם להתחבר לכביש A12 לכיוון לה ספציה. ניתן לבחור לצאת במחלף לה ספציה כדי להגיע לריומג'ורה מדרום, או להמשיך מעט צפונה ולצאת באזור העיירה Levanto כדי להתקרב למונטרוסו מצפון. עם זאת, חשוב לדעת שהגישה עם רכב לתוך כפרי צ'ינקווה טרה עצמם מוגבלת מאוד. הכניסה לכפרים (מלבד מונטרוסו שאליה יש גישה חלקית) אסורה לרכבים שאינם של תושבי המקום, והכבישים הרריים צרים מאוד ומאתגרים לנהיגה. רוב המטיילים המגיעים ברכב משאירים את המכונית בחניונים בערים סמוכות (למשל בחניון בתחנת הרכבת של לה ספציה, או בחניון בעיירה לוואנטו/Levanto מצפון) וממשיכים משם ברכבת אל הכפר הרצוי. אפשרות נוספת היא לחנות בחניון מוסדר הנמצא מעל אחד הכפרים (יש חניונים קטנים מעל ריומג'ורה, מעל מנרולה וכדומה) ומשם לרדת ברגל או בשאטל אל מרכז הכפר – אך מספר מקומות החניה מוגבל מאוד בעונת התיירות. אם בחרתם להגיע ברכב, קחו בחשבון גם עלויות כבישי אגרה ודלק, ונהיגה איטלקית שהיא לעיתים מאתגרת בכבישים צרים ומפותלים. עבור רבים, הקטע המאתגר ביותר בנהיגה לצ'ינקווה טרה הוא דווקא מציאת חניה וההתמודדות עם הדרכים ההרריות באזור עצמו, ולכן רבים מעדיפים לוותר על הרכב כשמגיעים לאזור ולהסתמך על תחבורה ציבורית.
עצירה ללינה בדרך (ברכב): אם זמנכם בידכם ולא רוצים לנהוג את כל הדרך מרומא באותו יום, אפשר לשלב עצירת ביניים עם לילה בערים או עיירות מעניינות שבדרך. למשל, העיר פיזה (Pisa) נמצאת פחות או יותר באמצע המסלול בין רומא לצ'ינקווה טרה, וניתן לעצור בה לביקור במגדל פיזה המפורסם ולינה בקרבת מקום, ולהמשיך לצ'ינקווה טרה ביום שלמחרת. אופציה אחרת היא לעצור באזור טוסקנה – בערים כגון סיינה או לוקה – כדי ליהנות מסביבה שונה בדרך ליעד. ישנם גם מטיילים שעוצרים בעיירות החוף של טוסקנה או ליגוריה הדרומית (כמו ויארג'ו או ונטימיליה) ללילה שקט על שפת הים. בחירה בעצירת לילה תאפשר לכם להגיע לצ'ינקווה טרה בשעות הבוקר הרעננות, במקום נהיגה ממושכת וארוכה בבת אחת. זה במיוחד רלוונטי אם יוצאים מאוחר מרומא או אם מטיילים עם ילדים וזקוקים להפסקה.
אוטובוס: קיימים קווי אוטובוס בין-עירוניים מרומא ללה ספציה, אך הם פחות נפוצים ופחות נוחים בהשוואה לרכבת. הנסיעה באוטובוס אורכת כ-5–6 שעות לפחות, ובסיומה עדיין יש צורך להחליף לרכבת מלה ספציה אל הכפרים (כי אוטובוסים גדולים לא יכולים להיכנס לצ'ינקווה טרה). מחירי האוטובוס מעט זולים מהרכבת, אך זמן הנסיעה הארוך והנוחות הנמוכה יחסית (אין אפשרות להסתובב או להשתמש בחופשיות בשירותים כמו ברכבת) הופכים אותו לפחות אטרקטיבי לרוב המטיילים. אוטובוס יכול להיות רלוונטי אולי לתרמילאים או מטיילי תקציב שמוכנים לנסוע בלילה – לעיתים ישנו קו לילה שיוצא מרומא אחרי חצות ומגיע ללה ספציה לפנות בוקר, מה שחוסך לילה של לינה. אך שוב, ברוב המקרים הרכבת עדיפה.
טיסה: טיסה מרומא עצמה לצ'ינקווה טרה אינה אפשרית שכן אין שדה תעופה בכפרים או ממש בסמוך להם. האופציה הקרובה ביותר היא לטוס מרומא לפיזה או לגנואה – שתי הערים הגדולות הקרובות יחסית (פיזה מדרום, גנואה מצפון) – ואז להמשיך משם ברכבת לצ'ינקווה טרה. טיסה לרוב לא תחסוך זמן משמעותית: הטיסה עצמה כ-1 שעה בלבד, אך כאשר מוסיפים את זמן ההגעה לשדה התעופה, בידוק וטיפול במזוודות, ואז נסיעה ברכבת של כשעה-שעתיים מפיזה/גנואה ליעד, היתרון מתקזז. בנוסף, טיסות פנים באיטליה עלולות להיות יקרות יותר מהרכבת אם לא מוזמנות מראש. לכן, רק במקרים ספציפיים (למשל אם אתם כבר נוחתים ברומא ורוצים לטוס ישירות צפונה בלי להיכנס לעיר) הטיסה תהיה שיקול – אולם למרבית המטיילים, הרכבת היא אמצעי התחבורה המומלץ מדרום לצ'ינקווה טרה.
הגעה ממילאנו או פירנצה: אם טיולכם באיטליה כולל גם את מילאנו או פירנצה ולא רק את רומא, דעו כי גם משם החיבור לצ'ינקווה טרה נוח ברכבת. מפירנצה הנסיעה ברכבת ללה ספציה אורכת כשעתיים וחצי, וממילאנו כ-3–4 שעות, עם רכבות מהירות דרך פיזה או דרך מפרץ לה ספציה. ניתן לשלב ביקור בצ'ינקווה טרה כעצירה של כמה ימים במסלול בין רומא לצפון איטליה.
תחבורה בתוך צ'ינקווה טרה: לאחר שהגעתם לאזור, ההתניידות בין חמשת הכפרים מתבצעת כאמור בעיקר ברכבת ובמסלולי הליכה. קיימות גם מעבורות (סירות) הפועלות בעונת התיירות (בערך מאפריל עד אוקטובר) ומקשרות בדרך הים בין הכפרים – המעבורת עוצרת בכל כפר מלבד בקורניליה שאין לה גישה ימית. השייט בין הכפרים מציע תצפית נדירה ויפהפייה על צ'ינקווה טרה מהים, אולם הוא כפוף למזג האוויר (הפלגות מתבטלות בים סוער). בתוך הכפרים עצמם אין צורך ברכב – הכל קטן ונגיש ברגל, אם כי יש לקחת בחשבון שהרחובות תלולים וכוללים מדרגות רבות.
ריומג'ורה (Riomaggiore)
ריומג'ורה, הדרומית מבין חמשת הכפרים, היא לעיתים התחנה הראשונה של מטיילים המגיעים מכיוון לה ספציה. הכפר בנוי לאורך עמק צר היורד אל מפרץ קטן, ובו מעגן דייג ציורי עם סירות צבעוניות. בתי הכפר בצבעי פסטל טיפוסיים מתנשאים לגובה במעלה ההר משני צידי הרחוב הראשי, מה שיוצר מראה דרמטי במיוחד כשמביטים על ריומג'ורה מהים או ממרפסת תצפית ממול. לריומג'ורה יש אווירה תוססת וחיה – זהו אחד הכפרים הפעילים ביותר בשעות הערב, עם מגוון מסעדות, ברים קטנים ואווירת "חיי לילה" יחסית לכפר קטן. יחד עם זאת, היא שומרת על צביון מקומי של כפר דייגים, במיוחד אם מסתעפים לתוך הסמטאות הצדדיות מעל הרחוב הראשי.
מה עושים בריומג'ורה? מומלץ להתחיל בטיול רגוע לאורך הרחוב הראשי של הכפר, Via Colombo, שהוא הלב הפועם של ריומג'ורה. ברחוב זה תמצאו חנויות מזון מקומיות, מאפיות וגלידריות, חנויות יין ומתנות, וכן מסעדות קטנות בהן מתבשמים מריח פסטו טרי ופירות ים מטוגנים. הרחוב מוביל מטה אל מרינת הנמל הקטנה. בנמל תוכלו לצפות בסירות הדייג הצבעוניות המתנדנדות במים, ולראות את המקומיים עוסקים בענייני היום-יום שלהם למרות זרם התיירים. אחת האטרקציות ההיסטוריות היא טירת ריומג'ורה (Castello di Riomaggiore) – מבצר קטן מהמאה ה-13 שנמצא גבוה על הגבעה מעל הכפר. ניתן לטפס (דרך מדרגות די תלולות) אל חורבות הטירה, ומהמרפסת העליונה נשקף נוף פנורמי מרהיב של גגות הכפר, המצוקים והים הפתוח. זהו מקום נהדר לתמונות בשקיעה. בנוסף, בריומג'ורה נמצאת כנסיית ג'ובאני הקדוש (Chiesa di San Giovanni Battista) שנבנתה במאה ה-14, עם חזית גותית-ליגורית מרשימה – שווה להציץ פנימה כדי לספוג מעט מההיסטוריה והאדריכלות המקומית. עבור אוהבי הטיולים הרגליים, ריומג'ורה מהווה נקודת מוצא לאחד השבילים המפורסמים ביותר באיטליה – "שביל האהבה" (Via dell'Amore) הרומנטי המוביל צפונה למנרולה. שביל מפורסם זה, שחצוב בצוק מעל הים, היה סגור במשך שנים רבות בשל מפולות, אך בשנת 2024 נפתח סוף-סוף מקטע משופץ שלו למבקרים בהרשמה מראש. כיום ניתן (בתקופות פעילות ובמזג אוויר נאה) ללכת מריומג'ורה לכיוון מנרולה לאורך קטע "שביל האהבה" המתוחזק, במסגרת סיור מודרך או בשעות מוגבלות, וליהנות מהליכה קלה עם נוף רומנטי של הים. אם השביל סגור בעת ביקורכם, אל דאגה – ישנן דרכים אחרות להגיע למנרולה (רכבת של 2 דקות, או שביל עליון יותר עבור מיטיבי לכת).
חופים ושחייה: לריומג'ורה עצמה אין חוף חולי, אך יש בה אזור רחצה פופולרי. מצדו המזרחי של הנמל מסתתר חוף קטן הבנוי מאבנים חלוקי נחל גדולות (Boulders). כדי להגיע אליו, הולכים מן התחנה דרך המנהרה לכיוון "Marina" (הנמל), ואז עולים בגרם מדרגות קטן שמאלה לעבר רציף המעבורת. מעט מעבר לרציף, מאחורי סלעי ההגנה, נפרש מפרצון סלעי שבו מי טורקיז צלולים. זהו "החוף" של ריומג'ורה – רצועת אבנים שבה ניתן להשתזף על הסלעים החלקים ולקפוץ למים. במקום אין חול, אך בימי הקיץ החמימים תראו מטיילים רבים נהנים משחייה מרעננת או צלילה עם שנורקל בין הסלעים. מומלץ לנעול נעלי מים או סנדלי טיולים כשניגשים למים בשל האבנים החדות. מי שמחפש חוף נוח יותר יכול לנסוע מספר דקות ברכבת צפונה למונטרוסו, אך כחוויה מקומית – טבילה במים הצלולים של ריומג'ורה היא תענוג לא קטן.
אוכל, מסעדות ושופינג: ריומג'ורה ידועה בסצנת האוכל התוססת שלה, במיוחד בכל הקשור למאכלי ים טריים. ברחוב הראשי Via Colombo תמצאו מספר מקומות שמתמחים בקונוס נייר מלא ב-fritto misto – מיקס פירות ים ודגים קטנים מטוגנים שמגישים כחטיף חם ופריך, מושלם לאכילה תוך כדי הליכה. זהו מאכל רחוב ליגורי קלאסי שאסור לפספס עבור חובבי דגים. בנוסף, הכפר מציע כמה מסעדות דגים מצוינות עם שולחנות המשקיפים לים – שם ניתן לטעום מנות כמו אנשובי טריים (אזור צ'ינקווה טרה מפורסם באנשובי המושרים בשמן זית או מטוגנים קלות), פסטה ברוטב פסטו ג'נובז האופייני לחבל ליגוריה, וריזוטו פירות ים עשיר. חובבי יין יוכלו לנסות את היין הלבן המקומי המופק מן הכרמים של צ'ינקווה טרה – יין יבש ופירותי המלווה נהדר את האוכל. מומלץ במיוחד לטעום גם את יין הקינוח המתוק "שּאקטרָה" (Sciacchetrà) שמיוצר בכמויות קטנות מענבי מוסקט מיובשים – מעדן אמיתי למי שאוהב יינות קינוח ארומטיים. בצד הקניות, ריומג'ורה אינה יעד לשופינג יוקרתי אלא יותר לכיף של מציאת מוצרי מזון מקומיים ומזכרות. לאורך הרחוב הראשי תמצאו חנויות המוכרות צנצנות פסטו ביתי, רטבי עגבניות תוצרת בית, שמן זית מקומי ובקבוקי יין מהאזור. ישנן גם חנויות מזכרות עם פריטי קרמיקה מצוירים בעבודת יד, מגבות וסינרים עם ציורי הכפרים, וגאדג'טים קטנים כמו מגנטים וגלויות. אם אתם בשוק למצרכים טריים לפיקניק, חפשו את המכולת המקומית (Alimentari) שבה ניתן לקנות לחם טרי, גבינות איטלקיות ונקניקים להכנת סנדוויצ'ים, או פירות עונה עסיסיים. ריומג'ורה מציעה אפוא שילוב של אווירה מקומית, אוכל מעולה, וטיפוס קליל בסמטאות המפותלות – חוויה שתשאיר אתכם עם טעם של ים ופסטו.
מנרולה (Manarola)
מנרולה היא אולי הכפר הפוטוגני ביותר בצ'ינקווה טרה, המתחרה על התואר עם ורנאצה. זהו כפר זעיר וציורי השוכן על צלע מצוק, ובתיו הצבעוניים נדמים כתלויים מעל מפרץ סלעי קטן. מנרולה מפורסמת בנוף הגלויות שלה – מבט מהגבעה ממול (ליד מסעדת Nessun Dorma הידועה) חושף את כל בתי הכפר הצבעוניים הצמודים זה לזה על המצוק, את מי הטורקיז למרגלותיהם, ואת סירות הדייג הקטנות המונחות על הרמפה במרכז העיירה. בשעות השקיעה, האור הרך צובע את מנרולה בגוונים זהובים – מראה רומנטי שקשה להתחרות בו. הכפר עצמו רגוע למדי, ללא חוף חולי ועם פחות תנועה בהשוואה לאחרים, מה שמקנה לו אווירה של שלווה כפרית. סביב מנרולה יש טרסות רבות של כרמים, מהם מופק יין מקומי משובח, ובפרט ידועה מנרולה ביין המתוק "שאקטרה" המיוצר מענבי האזור.
מה עושים במנרולה? רוב המבקרים במנרולה יתחילו את סיורם מהליכה קצרה מהתחנה דרך המנהרה אל תוך הכפר, ולאורך הרחוב הראשי הקצר Via di Mezzo/Via Discovolo (רחוב שחלקו בנוי מעל נחל מקורה). הרחוב עולה במתינות מהנמל לכיוון כיכר הכנסייה בראש הגבעה. בכיכר נמצאת כנסיית סן לורנצו (Chiesa di San Lorenzo) מהמאה ה-14, עם חזית אבן בסגנון גותי ליגורי פשוט. מול הכנסייה ישנה רחבה שממנה נשקף נוף יפה של הגבעות והים מרחוק – נקודה טובה לקחת בה פסק זמן וגלידה. מנרולה ידועה בעיקר ביופייה הטבעי, ולכן גולת הכותרת היא התצפיות: מומלץ מאוד ללכת בשביל הקצר שיוצא מהנמל לכיוון דרום-מערב, מטפס קלות על השלוחה שמנגד, ומוביל אל נקודת תצפית חלומית על הכפר. ליד נקודה זו שוכן הבר/מסעדה "Nessun Dorma" (נסום דורמה), שמלבד תפריט האנטיפסטי והקוקטיילים שלה מציעה אולי את הנוף המפורסם ביותר של מנרולה – רבים עוצרים שם למשקה רק כדי לצפות בכפר מלמעלה ולצלם תמונות. השביל נמשך עוד קצת הלאה ומאפשר מבטים נוספים, אך גם מהמרפסת הציבורית ליד "נסון דורמה" ההתרשמות היא מלאה. רחצה וקפיצה למים: מנרולה כאמור אינה מתהדרת בחוף, אולם במפרץ הסלעי שלה תראו רבים משתכשכים במים. יש במקום סולם ברזל היורד למים מן הסלעים, וכן משטחי סלע נוחים יחסית לרביצה ושיזוף. המים במנרולה עמוקים ונקיים, כך שהשחייה מיועדת לשוחים טובים שיודעים להתמודד עם מעמקים. קופצי ראש אמיצים אף ייהנו לקפוץ לצוק הנמוך בצד הנמל. לצידי המפרץ פזורים סירות דייג צבעוניות, מה שמוסיף לקסם האיטלקי. טיולים רגליים: מנרולה מוקפת כרמים על הגבעות, וישנם שבילי הליכה יפים העולים מן הכפר לראש ההר. אחד השבילים הפופולריים (למיטיבי לכת) מוביל ממנרולה אל העיירה הסמוכה קורניליה דרך הכפרון וולסטרה (Volastra) השוכן גבוה מעל הים. השביל עולה בתלילות דרך טרסות הכרם ומציע נופים עוצרי נשימה של הים והצוקים – חוויה מומלצת לחובבי טבע. כמובן, ניתן גם פשוט לשוטט בסמטאות מנרולה עצמה – לסטות מהרחוב הראשי לתוך הסמטאות הצרות ולגלות פינות חמד שקטות, גינות קטנות של תושבים עם עצי לימון ועציצים פורחים, ואולי חתול מנומנם פה ושם. בערב, מנרולה די שקטה; אחרי עזיבת מטיילי היום, תוכלו לשמוע רק את רחש הגלים והשחפים, ואורות בתי הכפר מנצנצים על המים – חוויה פסטורלית ושלווה.
חופים ושחייה: כפי שצוין, במנרולה אין חוף חולי מסודר. עם זאת, המפרצון של מנרולה משמש כבריכת שחייה טבעית ומושכת. ביום קיצי חמים, אל תוותרו על הזדמנות לטבול במים. בסמוך לרציף הסירות תראו גרם מדרגות קטן היורד על פני הסלע אל תוך המים, וגם מותקנת שם מקלחת מים מתוקים ציבורית כדי שתוכלו לשטוף מעליכם את מי הים לאחר השחייה. נופשים רבים מגיעים מצוידים במשקפת ושנורקל כדי להתבונן בדגים הקטנים בין הסלעים במים הצלולים. שימו לב שאין מצילים או שירותי חוף, והרחצה באחריותכם. מי שפחות מעוניין לשחות יכול ליהנות משיזוף – על המדפים הטבעיים בסלעי החוף משתזפים מקומיים ותיירים כאחד. אם תרצו חוף של ממש, שוב הפתרון הוא נסיעה קצרה ברכבת למונטרוסו, אך רבים מסתפקים בשחייה הנהדרת שיש למנרולה להציע ישירות מהנמל.
אוכל, יין ומסעדות: מנרולה אולי כפר קטן, אך לא יחסרו לכם אפשרויות טעימות. הייחוד הקולינרי של מנרולה קשור מאוד ליין – הכרמים המקיפים את העיירה מניבים ענבים לבנים מזן ורמנטינו ובוסקו, מהם מפיקים את יין ה-Cinque Terre הלבן היבש המקומי. בכמה מהברים והאנוטקות (יין-בר) תוכלו להזמין כוס יין מקומי וללגום מול הנוף. כמו כן, מנרולה מפורסמת כאמור ביין הקינוח Sciacchetrà, שכוסית ממנו (לצד עוגיות שקדים מסורתיות לטבילה) היא דרך נהדרת לסיים ארוחה. מבחינת מסעדות, אחת המסעדות הידועות היא דווקא בקטגוריית ה"נוף": בנסון דורמה שהוזכרה, מגישים מנות קלות כמו ברוסקטות, פלטות גבינות ונקניקים וסלטים – האוכל טעים אך די פשוט, והכוכב האמיתי הוא הנוף. לכן לעתים יש תור להיכנס, במיוחד לקראת שקיעה. אם בא לכם ארוחה מלאה, במנרולה יש מספר טראטוריות מצוינות המגישות דגים ופירות ים טריים. למשל, רבים משבחים את פסטת פירות הים ברוטב עגבניות או את מנת הטרנרה (דג ים בגריל) באחת המסעדות על הגבעה. עוד המלצה היא לטעום את הפוקאצ'ה המקומית – בליגוריה הפוקאצ'ה היא התמחות אזורית, ובמנרולה תוכלו למצוא מאפיות המגישות פוקאצ'ה טרייה עם שמן זית גס, עגבניות שרי, זיתים או אפילו עם שכבת פסטו מלמעלה. קחו לכם פיסה חמה ונימוחה, זה מאפה מושלם כשרוצים לנשנש משהו מהיר. לקינוח, חובבי הגלידה ימצאו גם כאן גלידריות איכותיות – ניתן לנסות טעמים מיוחדים כמו גלידת בזיליקום או לימון שמכינים לעיתים בעונה (בהשראת מוצרי האזור). בתחום השופינג, במנרולה ההיצע מוגבל אבל חביב: חנויות קטנות לממכר מזכרות, ציורים והדפסים של נופי צ'ינקווה טרה, ותוצרת מקומית כמו בקבוקי יין, דבש אזורי או ריבות ביתיות מהכפר. לסיכום, מנרולה היא כפר חובה לביקור ולו בשל תמונת הנוף האיקונית שלה – אבל מעבר לנוף, תמצאו גם אירוח מקומי חם, טעמים משובחים וחוויה איטלקית אותנטית.
קורניליה (Corniglia)
קורניליה היא "הבת היחידה" מבין החמישה שאין לה מגע ישיר עם הים – כפר זה ממוקם בראש צוק גבוה, כ-100 מטר מעל הים, מוקף כרמים מכל עבריו. מיקומה הייחודי מקנה לה אופי אחר משאר הכפרים: היא קטנה ושקטה יותר, מעט מבודדת, ונחשבת לסוד השמור של המטיילים שמבקשים בריחה מהמוני התיירים. לקורניליה מגיעים ברכבת, אך תחנת הרכבת נמצאת למרגלות הצוק, וממנה יש שתי דרכים לעלות לכפר: טיפוס מפורסם של 382 מדרגות תלולות הידוע בשם "סולם לארדארינה" (Lardarina), או שימוש בשאטל אוטובוס מקומי (בתשלום סמלי) שמקשר בין התחנה למרכז הכפר. המאמץ שבהגעה יוצר באופן טבעי סינון – רבים מהמבקרים מזניחים את קורניליה בשל הקושי היחסי, וכך מי שכן מגיע זוכה לחוויה רגועה ואותנטית יותר. קורניליה עצמה היא הישוב הקטן ביותר בצ'ינקווה טרה, וכ-150 תושבי קבע בלבד גרים בה. בתי הכפר בנויים בסמטאות צרות על ראש הגבעה, ורוח ים נעימה מנשבת תמידית, מה שהופך אותה למקום קריר מעט יותר בקיץ (ואכן בחודשי יולי-אוגוסט החמים תרגישו כאן הקלה קלה בחום). הכפר מוקף כרמי ענבים, המעידים על כך שענף היין כאן היה מרכזי – וקורניליה מפורסמת כבר מימי הרומאים ביינות המשובחים שלה.
מה עושים בקורניליה? הפעילות העיקרית בקורניליה היא פשוט להיות – להתהלך בנחת בין הסמטאות ולספוג את האטמוספרה השלווה. כשמגיעים לכפר, בין אם ברגל במעלה המדרגות או באוטובוס, נכנסים אל תוך רחובו הראשי הקטנטן, Via Fieschi, שמוביל אל כיכר הכפר. בדרך תוכלו לעצור לתצפית ראשונה ב-Terrazza di Santa Maria – מרפסת נוף קטנה בקצה הרחוב הראשי ממנה נשקפים הים הפתוח ושאר כפרי צ'ינקווה טרה מצפון ומדרום. זוהי נקודת תצפית נהדרת במיוחד בשעת בין ערביים, אז האור נמוך והשמש שוקעת אל הים – תוכלו לראות מכאן את מנרולה וריומג'ורה בכיוון דרום מזרח, ואת ורנאצה ומונטרוסו בצפון-מערב, אם הראות טובה. הכיכר המרכזית של קורניליה, Largo Taragio, מארחת את כנסיית סן פייטרו (Chiesa di San Pietro) מהמאה ה-18, מבנה קטן בסגנון הבארוק עם חזית צהבהבה. זו כנסייה חביבה ובתוכה עבודות אמנות מקומיות, ושווה ביקור זריז. סביב הכיכר ישנם כמה ברים ומסעדות, וכאן גם עוצרת כאמור ההסעה לתחנה. החוויה העיקרית בקורניליה היא האווירה – אפשר לשוטט בין הבתים העתיקים, לשבת באחד מבתי הקפה הפונים לנוף עם כוס יין לבן מקומי, וליהנות מהשקט. המבקרים הלנים בכפר מספרים שלאחר רדת הערב, כאשר מטיילי היום עוזבים, קורניליה כמעט פרטית – תחושה נדירה בצ'ינקווה טרה. עבור המטיילים החובבים הליכה, מקורניליה יוצאים כמה שבילים יפים. בין השאר, שביל פופולרי הולך מערבה לכיוון ורנאצה (חלק מ"Via dei Santuari" – דרך המקדשים, שעוברת דרך כנסייה כפרית קטנה בדרך) ושביל אחר מזרחה לכיוון מנרולה דרך הכפר וולסטרה שהוזכר. השבילים הללו ארוכים ותלולים יותר משביל החוף הפשוט (שכאמור, החלק בינו לבין מנרולה סגור), אבל הנופים מפצים על המאמץ. קורניליה מושכת גם חובבי צילום – בשל הגובה, יש כאן זויות צילום ייחודיות של חוף הים מצוקי, טרסות גפנים ונופים פנורמיים.
חופים ושחייה: מכיוון שקורניליה אינה על קו המים, אין לה חוף ישיר. עם זאת, הרפתקנים נחושים יכולים למצוא אזורי רחצה בסביבה הקרובה. מתחת לקורניליה, לאורך קו החוף בין קורניליה לוורנאצה, מצויה מפרצון בשם "גואנו" (Guvano) שבעבר שימש כחוף נודיסטים ידוע. בעבר ירדו אליו דרך מנהרה ישנה ומעט מסוכנת, אך נכון להיום הגישה לחוף גואנו סגורה בהחלטת הרשויות בשל סכנת מפולות והתמוטטות המנהרה. לכן אין טעם לנסות להגיע לשם. במקום זאת, אפשר לרדת רגלית בזהירות מתחת לתחנת הרכבת של קורניליה לאזור סלעי צמוד לים – אין שם חוף של ממש, אך יש נקודות שאפשר לשבת קרוב למים ואפילו לטבול רגליים. רבים ממבקרי קורניליה בוחרים לוותר לגמרי על רחצה כאן, ופשוט משלבים רחצה בכפרים אחרים במהלך היום. וזה בסדר – קורניליה מפצה על היעדר הים בקרבתה עם נופים נהדרים. מי שממש רוצה לשחות ולא רוצה להתרחק, יכול לקחת רכבת של 5 דקות לורנאצה השכנה ולגשת לחוף שם, ואז לחזור. אבל אם זמנכם קצר – עדיף להקדיש את השעות בקורניליה לטיול ותצפיות.
אוכל ומעדנים מקומיים: למרות גודלה הצנוע, קורניליה מציעה כמה אפשרויות קולינריות מיוחדות. ראשית, בשל המסורת החקלאית שלה, היין המקומי שמיוצר מענבי הכרמים המקיפים את הכפר נחשב לאיכותי מאוד. אפשר לטעום את היין הלבן היבש מתווית Cinque Terre DOC במסעדות המקומיות, ואף לקנות בקבוק ביקבים זעירים הפועלים בכפר. כמו כן, גם כאן מייצרים את יין השאקטרה המתוק המשובח, אם כי בהיקפים קטנים מאוד. מעבר ליין, גלידה היא גאווה של קורניליה: בכפר פועלת גלידרייה מפורסמת בשם "Gelateria Alberto" שמגישה טעמים יוצאי דופן, המפורסם שבהם הוא גלידת בזיליקום ירקרקה המיוצרת עם עלי בזיליקום טריים מהגינה של בעל הגלידרייה. כן, שמעתם נכון – גלידה بطעם בזיליקום! המבקרים משבחים אותה על הטעם הרענן והייחודי. טעם פופולרי נוסף שם הוא גלידת דבש-לימון, המשלב בין מתיקות לחמצמצות קלה של לימוני האזור. שווה לקפוץ לאלברטו ולנסות סקופ או שניים של טעמים שלא תמצאו במקום אחר. מבחינת מסעדות, ישנן בקורניליה כמה מסעדות משפחתיות קטנות המגישות אוכל ליגורי ביתי. אחת המנות שכדאי לנסות היא מנת פסטה עם רוטב אגוזים (Pasta al Pesto di noci) – וריאציה מקומית על פסטו שמחליפה את חלק מהבזיליקום באגוזי מלך טחונים, מתקבלת רוטב עשיר וטעים. גם מנות אנטיפסטי עם ירקות כבושים, דגים מלוחים וגבינות מקומיות יופיעו בתפריטים. חשוב לציין שבערב ייתכן שחלק מהמקומות הקטנים סוגרים מוקדם או פועלים לפי הרגלי המקומיים (פתיחה לארוחת ערב רק עד שעה מסוימת), אז אם אתם מתכננים ללון בקורניליה – בררו את שעות הפתיחה של המסעדות מראש. לקניות, אין הרבה מעבר למכולת קטנה ומספר חנויות מזכרות. אבל תוכלו לרכוש למשל צנצנות רוטב פסטו תוצרת בית, דבש מפרחי האזור או אפילו סבונים טבעיים בעבודת יד עם ריח לימונים – מזכרת נעימה מקורניליה.
ורנאצה (Vernazza)
ורנאצה נחשבת בעיני רבים לגולת הכותרת של צ'ינקווה טרה – כפר ציורי במיוחד בעל היסטוריה עשירה ואווירה תוססת. תמונתה של ורנאצה, עם הנמל הטבעי הקטן, סירות הדייג, הבתים הצבעוניים וטירת המגדל העתיקה בראש הצוק – הפכה לסמל של צ'ינקווה טרה כולה. ואכן, ורנאצה זכתה להימנות ברשימת "הכפרים היפים באיטליה" (Borghi più belli d'Italia), תואר שאפשר להבין מיד עם ההגעה למקום. הכפר בנוי לאורך שלוחה סלעית היוצאת אל הים, ומשני צדדיו מפרצים קטנים. במרכז ורנאצה נמצא הנמל הקטן בצורת חצי עיגול, המוקף ברציפי אבן ובבניינים צבעוניים, ובו מתנדנדות סירות דייג. מעל הנמל מתנשאת כנסיית סנטה מרגריטה (Chiesa di Santa Margherita d'Antiochia) עם המגדל המתומן שלה – כנסייה מהמאה ה-14 היושבת ממש על קו המים ומעניקה נופך פסטורלי. ורנאצה הייתה בעבר עיירה חשובה להגנת החוף, ובפסגת הצוק מעל הנמל עדיין עומד מגדל הצופה (מגדל בלפורטה) השריד מבצר דוריה העתיק, שנועד להגן מפשיטות שודדי ים. כיום המבצר משמש לתצפית ותיירים עולים אליו בשביל הנופים. ורנאצה שוקמה באופן מרשים לאחר שספגה נזק כבד בשיטפונות בשנת 2011, וכיום היא שוקקת חיים, עם רחוב ראשי מלא חנויות ומסעדות, אך עדיין שומרת על קסם של כפר דייגים עתיק.
מה עושים בוורנאצה? הביקור בוורנאצה מתחיל בדרך כלל בהליכה לאורך הרחוב הראשי Via Roma היוצא מהתחנה. הרחוב מרוצף האבן הזה תמיד תוסס – עמוס במטיילים, דוכני פירות, חנויות ג'לטו וטרטוריות עם ריחות משגעים. תוך דקות תגיעו דרך הרחוב אל כיכר הנמל המקסימה. כאן תוכלו לשבת על ספסל מול המים, לצפות בילדים מקומיים משחקים, ואולי להשתכשך ברגליים במים הרדודים שליד הכנסייה. אחד המראות הנפוצים הוא אנשים עם גלידה ביד אחת ומצלמה ביד שנייה – כי ורנאצה כה פוטוגנית מכל זווית. אטרקציה מרכזית היא טיפוס למבצר דוריה: דרך גרם מדרגות ליד הכיכר מטפסים אל Castello Doria, או בשמו העממי "המגדל". הכניסה בתשלום סמלי, וטיפוס של כמה דקות יביא אתכם למרפסת התצפית תחת המגדל העגול. הנוף מלמעלה עוצר נשימה – רואים את כל גגות ורנאצה האדומים, את נמל הטורקיז, ואת צוקי החוף משתרעים לשני הכיוונים. זהו מקום חובה לצילום פנורמי ולהעריך את יופיו של הכפר (מומלץ במיוחד בשעות הבוקר המאוחרות כאשר השמש מאירה על החזיתות הפונות לים). לאחר הירידה, בקרו בכנסיית סנטה מרגריטה שעל שפת המים – פנים הכנסייה קריר ושקט, ותוכלו לראות בה יצירות אמנות דתיות מקומיות ולהרהר בעובדה שהיא עמדה כאן מאות שנים מול גלי הים. רחצה בוורנאצה: מצד ימין של הנמל (כשפונים לים) ישנו חוף קטן וחביב. מדובר ברצועת חול מעורבת בחצץ דק בתוך המעגן, שאורכה אולי 20 מטר – זעיר, אבל מספק כדי לטבול במים רגועים בזכות ההגנה של שובר הגלים הטבעי. בימים יפים המים בנמל שקטים וכמעט ללא גלים, מעולים למשפחות עם ילדים. בנוסף, ידוע "החוף הנסתר" של ורנאצה: בצד שמאל של המפרץ, אם תלכו מתחת לקשת האבן לצד סלעי החוף, תגיעו לחלל דמוי מערה קצרה שמובילה למפרצון קטן נסתר. זהו חוף פראי יותר עם חלוקי אבן, ללא פיקוח, אבל לעיתים שקט יותר אם החוף הראשי מלא אנשים. כך או כך, ורנאצה מאפשרת שילוב של טיול עירוני קטן עם התרעננות במים באותו מקום. טיול רגלי ותצפיות: ורנאצה היא נקודת יציאה מצוינת לשביל ההליכה צפונה למונטרוסו (או בכיוון ההפוך – שביל מס' 2 של הפארק). למעשה, אחת מנקודות התצפית המפורסמות ביותר על ורנאצה מתקבלת כ-15 דקות של טיפוס מתון על השביל לכיוון מונטרוסו – שם, כשתביטו לאחור, תתגלה לפניכם גלויה מושלמת של ורנאצה על צוקיה. רבים מגיעים במיוחד לפינה זו בשביל התמונה. אם אין ברצונכם ללכת רחוק, לפחות כדאי לעלות כמה דקות ביציאה מהכפר (יש שלטי הכוונה לשביל למונטרוסו) עד שתראו תצפית, ואז לחזור. אפשרות הליכה אחרת היא השביל דרומה לקורניליה – קטע יפה העובר בין הכרמים והחורש, והנוף לעבר ורנאצה מלמעלה במהלך השביל מופלא לא פחות.
אוכל, שווקים ושופינג: ורנאצה מציעה שפע אפשרויות אוכל, אולי הכי הרבה פרט למונטרוסו. לאורך הרחוב הראשי ובכיכר הנמל תמצאו מסעדות המתמחות בפירות ים (למשל, מסעדה ידועה בשם Trattoria Belforte שוכנת ממש בתוך המבצר העתיק ומציעה דגים טריים עם נוף ים עוצר נשימה). כדאי מאוד לנסות כאן מנת טרין אנשובי – תבשיל שכבות של אנשובי טריים עם ירקות שנאפה בתנור, או סתם אנשובי טריים כבושים בלימון ושמן זית, מנת דגל של ורנאצה והאזור. כמובן, פסטו, פסטות ופיצות תמצאו בכל תפריט – אבל נסו להת聚focus על המיוחדים המקומיים: למשל פסטה אלֹה גֵ'נובזֶה (רוטב פסטו על פסטה טרייה), או מרק מינסטרונה ליגורי (גרסה מקומית למרק הירקות האיטלקי, לפעמים מוגש קריר בקיץ). ורנאצה מתהדרת גם בכמה ברי יין ונשנושים – אחלה מקום לשבת אחר הצהריים עם כוס יין לבן וקערית זיתים מול הנוף. מבחינת שווקים, בוורנאצה מתקיים שוק שבועי קטן בימי שלישי בבוקר, בדרך כלל בכיכר ליד התחנה או בכניסה לכפר. בשוק זה תושבי האזור מוכרים פירות וירקות טריים, דגים, גבינות ודוכנים של בגדים וחפצים לבית. למטייל המזדמן זו חוויה נחמדה לראות את הפעילות המקומית – אפשר לקנות סלסילת תותים מתוקים או אפרסקים עסיסיים באביב, או חתיכת גבינת פקורינו מתובלת לקחת לפיקניק. מעבר לשוק השבועי, ורנאצה מלאה בחנויות קטנות: ישנן מעדניות לממכר מזון מקומי (תוכלו לקנות למשל צנצנות לימונצ'לו ביתי, רטבי פסטו, זיתים כבושים וכו'), חנות יין איכותית עם מבחר יינות ליגוריים, וחנויות אמנות וגלריות בהן ציירים מקומיים מוכרים ציורים מקוריים והדפסים של נופי צ'ינקווה טרה. בנוסף, עבור זכרונות הביתה, תמצאו חנויות מזכרות עם תיקים, כובעי קש, חולצות עם הדפסי הכפרים ועוד. ורנאצה, בהיותה תיירותית, מציעה באמת קצת מהכל. אם תרצו חוויה מיוחדת בערב, קחו כוס גלידה וטפסו איתה אל המזח הקטן שבכניסה לנמל – שבו שם על הקיר הנמוך, כשמסביבכם המקומיים מטילים חכה לדוג דגים של בין ערביים, וצפו בשמיים נצבעים ורוד מעל ורנאצה. הרגעים הקטנים האלה הם לב החוויה בצ'ינקווה טרה.
מונטרוסו אל מארה (Monterosso al Mare)
מונטרוסו, הצפונית והגדולה בכפרי צ'ינקווה טרה, היא גם זו בעלת אופי שונה במקצת מהאחרות – יש האומרים שהיא הפחות "כפרית" והכי "עיירת נופש" מבין החמש. במונטרוסו תמצאו את חופי הרחצה הנוחים והרחבים ביותר באזור, מה שהפך אותה ליעד מועדף על חובבי ים ושמש. למעשה, מונטרוסו היא הכפר היחיד בצ'ינקווה טרה שיש בו חוף חולי אמיתי ורחב-ידיים, והדבר ניכר באווירה: בקיץ, רצועת החוף של מונטרוסו מלאה שמשיות צבעוניות, כיסאות נוח ונופשים הנהנים ממי הים הצלולים. העיירה מחולקת לשני חלקים עיקריים: העיר העתיקה (Monterosso Vecchio) והעיר החדשה (Fegina). ביניהן מפריד מצוק קטן שעליו מנזר וכנסייה, ויש מנהרה להולכי רגל שחוצה את הצוק ומחברת בין שני חלקי העיירה (5-10 דקות הליכה). בחלק העתיק סמטאות צרות, כיכר מרכזית נעימה וכנסיות עתיקות; בחלק החדש – טיילת חוף, בתי מלון מודרניים יחסית ומסעדות לאורך החוף. מונטרוסו היא גם הנגישה ביותר לרכבים (יש לה כביש גישה ישיר וחניונים גדולים יחסית), ולכן מי שמתקשה בהליכה או מגיע עם מטען כבד – ייתכן שיעדיף לשהות בה. היא שטוחה בהשוואה לכפרים האחרים שנבנו על צלע הר, מה שמאפשר התמצאות קלה יותר. עם זאת, בשיא העונה רחובותיה הומי תיירים לא פחות. במונטרוסו עצמה גרים כמה אלפי תושבים – משמעותית יותר מבכפרים האחרים – ולכן תמצאו בה גם יותר שירותים, חנויות ופרנסת תיירות ענפה.
מה עושים במונטרוסו? פעילויות היום במונטרוסו מתמקדות רבות בים. בילוי על החוף הוא גולת הכותרת: בחוף המרכזי של מונטרוסו (חוף "פגינה" החדש) תוכלו לשכור כסא נוח ושמשייה באחד מחופי הרחצה הפרטיים, או לבחור במקום הקטע הציבורי הפתוח ולפרוש בו מגבת משלכם. המים כאן רגועים לרוב, והחוף מתאים מאוד גם לילדים בזכות הכניסה ההדרגתית למים. אוהבי ספורט ימי יכולים לשכור במונטרוסו קיאק או סאפ (גלשן עמידה) ולצאת לחתור לאורך החוף – יש השוכרים קיאקים כדי לשוט ממונטרוסו לורנאצה וחזרה. סיור בעיירה העתיקה: אחרי או לפני הבילוי בים, שווה לטייל קצת ברחובות העיר העתיקה. עברו במנהרה או בשביל העולה על ההרון (דרך כיכר Garibaldi) אל Monterosso Vecchio. בכיכר המרכזית של העיר העתיקה נמצאת כנסיית סן ג'ובאני בטיסטה, עם חזית יפהפייה מפסים שחור-לבן בסגנון גותי ליגורי (תבנית אופיינית לכנסיות באזור). בסמוך לה ישנה אורטוריה (קפלה) מהמאה ה-17 בשם Mortis et Orationis עם עיטורים מעניינים. בנוסף, מומלץ לעלות למנזר הקפוצ'ינים שבראש הגבעה המפרידה בין שני חלקי העיירה – השביל המטפס לשם עובר דרך "פסל הענק" (Il Gigante) – פסל בטון ענקי בגובה 14 מטר של אל הים נפטון, אשר מפוסל בצד הצוק ומשקיף על החוף הפסל ניזוק במלחמת העולם השנייה וברעידות אדמה, אך שוקם חלקית ועדיין מרשים מאוד. העלייה למנזר קצרה, ומהכנסייה שלידו (כנסיית סאן פרנצ'סקו) נשקף נוף נפלא על כל מונטרוסו והים. בתוך המנזר אגב שמור ציור חשוב – "הצליבה" המיוחסת לצייר ואן-דייק – חובבי אמנות יעריכו זאת. משם ניתן גם לרדת דרך בית הקברות העתיק שבו קבורים תושבי הכפר לאורך הדורות, מקום שלו עם פסלים ישנים ונוף לים – קצת מוזר אך שקט ויפה. טיול רגלי: מונטרוסו היא נקודת הקצה של שבילי הצעידה בצ'ינקווה טרה. מפה יוצא שביל החוף הפופולרי דרומה לכיוון ורנאצה – מסלול של כ-3.5 ק"מ שאורך כשעתיים עד ורנאצה, עם לא מעט מדרגות אך גם עם נופים משגעים. זהו אחד הקטעים המפורסמים של "שביל מספר 2" (הסנטיירו אזורו) וכרוך בתשלום (נכלל בכרטיס הפארק היומי). מטיילים רבים מתחילים בבוקר ממונטרוסו, צועדים לורנאצה, ממשיכים משם ברכבת – וזה מומלץ בחום לחובבי טבע. לחלופין, אפשר כמובן לצעוד בכיוון ההפוך. בנוסף, ממונטרוסו יוצא שביל צפונה לעיירה לבנטו שמחוץ לפארק, למי שרוצה הליכה ארוכה יותר.
חופים ורחצה: כבר הזכרנו שהחוף הגדול ביותר בצ'ינקווה טרה נמצא כאן. למעשה, במונטרוסו שני חופים עיקריים: חוף פגינה בחלק החדש – חוף חולי ארוך מול הטיילת והתחנה, וחוף העיירה העתיקה – מפרץ קטן יותר ליד מרינת הסירות הקטנה במונטרוסו הישנה. שני החופים חוליים ברובם, עם מעט חלוקי אבן. בפגינה החוף מחולק למקטעים עם מתקני חוף (כסאות, שמשיות, מקלחות) תמורת תשלום, ומקטעים ציבוריים פתוחים. יש לאורך החוף בקתות החלפת בגדים, מקלחות ציבוריות בתשלום קטן, ודוכני גלידה ופיצות קרוב מאוד. בחוף הקטן בעיר העתיקה האווירה יותר מקומית, וניתן לראות שם גם סירות דייג על החול. הרחצה בשני החופים נהדרת – המים צלולים, לרוב רגועים, ונופי הצוקים סביב מוסיפים לאווירה. שימו לב שבשיא הקיץ בסופי שבוע יכול להיות צפוף מאוד על החופים, אז מומלץ להגיע מוקדם לתפוס מקום או ללכת דווקא לחוף העיר העתיקה הפחות עמוס. לחובבי צלילה עם שנורקל – לצד קצוות החופים, ליד הסלעים, יש לא מעט דגים קטנים ויצורים ימיים, כך ששווה להביא שנורקל ומשקפת. גם שקיעות מהממות אפשר לראות ישירות מהחוף – רבים נשארים על קו המים עד הערב, כשהשמש שוקעת מעל הים ורוח נעימה עולה.
מסעדות, יין ושופינג: כמקום הגדול ביותר בצ'ינקווה טרה, למונטרוסו יש את ההיצע הקולינרי העשיר ביותר. בראש ובראשונה, מונטרוסו מפורסמת במומחיות מקומית – אנשובי של מונטרוסו (Acciughe di Monterosso). דגי האנשובי הקטנים הנידוגים במימי האזור זכו אף למעמד של תוצרת מוגנת Slow Food. המקומיים נוהגים לשמרם במלח או בשמן בצנצנות, ותוכלו לקנות כאלה בכל מעדנייה. אבל הכי כיף לטעום אותם טריים: במסעדות רבות יציעו לכם אנשובי מטוגנים בציפוי קל, או אנשובי במרינדת לימון כמנת אנטיפסטי. הטעם עשיר ומלוח-עדין, מעדן אמיתי לחובבי הז'אנר, ורק פה הוא טרי כל כך. מלבד זאת, במונטרוסו תמצאו מסעדות דגים מהמשובחות באזור, אך גם פיצריות פשוטות, ברי קוקטיילים על החוף, וגם גלידריות מעולות. נסו, למשל, גלידת לימון המיוצרת מלימוני מונטרוסו – העיר ידועה מאוד בלימוניה: במונטרוסו מתקיים מדי שנה בפסטיבל הלימונים במהלך חודש מאי, בו כל העיירה מתקשטת בפרי הצהוב החמצמץ. תוכלו למצוא משקאות לימונצ'לו ביתיים בחנויות, ריבות לימון, ועוגות לימון טריות במאפיות. עוד מאפה מקומי מפורסם הוא הפרינאזי (Farinata) – פשטידת חומוס דקה (מעין לביבת ענק) שנאפית בתנור עצים. זהו מאכל רחוב ליגורי קלאסי, וטעמו ניטרלי-מלוח, מוגש חם ישר מהתבנית – שימו לב אם יש שלט על מאפייה המודיע מתי יוצאת התנור נגלת הפרינאזי הבאה. בתחום השופינג, מונטרוסו מציעה חנויות רבות: ביגוד חוף, צעצועי ים, חנויות תכשיטים קטנות, גלריות אומנות, ואפילו בית מרקחת וסופרמרקט – דברים שפחות תמצאו בכפרים הקטנים. ישנם גם בוטיקים שמוכרים בגדים איטלקיים, כפכפים, כובעים ושאר ציוד קיץ. מונטרוסו, בהיותה יותר "עירונית", מאפשרת להצטייד כמעט בהכל. אל תשכחו גם להציץ בחנויות היין – אולי תרצו לקחת איתכם בקבוק יין מקומי מהכרם שבדיוק חלפתם על פניו במסלול… ולבסוף, בלילה, מונטרוסו היא המקום שבו יש מעט יותר חיי לילה: כמה ברים נשארים פתוחים עד מאוחר, ויש אפילו מועדון ריקודים קטן בעונת הקיץ. תוכלו לראות מטיילים מסיימים את יומם בכוס יין על הטיילת, לצלילי מוזיקה חרישית מהרקע. זו דרך נפלאה לחתום את הביקור בכפרי צ'ינקווה טרה.
מזג האוויר בצ'ינקווה טרה – מתי הכי כדאי לטייל?
האקלים בצ'ינקווה טרה הוא ים-תיכוני נוח, מה שמתבטא בקיץ חמים ובחורף מתון יחסית. עונת הקיץ (יוני-אוגוסט) יבשה וחמה – הטמפרטורות הממוצעות בשעות היום מגיעות ל-28–30 מעלות צלזיוס, ולעיתים אף יותר, עם לחות יחסית גבוהה. השמש קופחת וחם מאוד בצהריים, וזה הזמן המושלם לשחות בים וליהנות מחופי הרחצה. יולי-אוגוסט הם חודשי שיא התיירות, אז הכפרים עמוסים במטיילים, המחירים של הלינה עולים בהתאם, ולעיתים נדרשת סבלנות בתורים לרכבת, למסעדות ולעתים גם בשבילי ההליכה. מצד שני, האווירה תוססת, שעות האור ארוכות (חושך יורד רק אחרי 20:30) וכל השירותים פתוחים במלואם עד שעות מאוחרות. אם לא אכפת לכם מעומס – זו תקופה יפה בזכות חיי הים והקיץ. אביב (אפריל-מאי) וסתיו מוקדם (ספטמבר-אוקטובר) הן העונות המומלצות ביותר לרוב המטיילים. באביב, במיוחד מאמצע אפריל ומאי, מזג האוויר נעים מאוד – 18–23 מעלות ביום, הפריחה על טרסות הגפנים והגנים בכפרים בשיאה, והכל ירוק ומלבלב. ניתן כבר ליהנות משחייה בים בסוף מאי, אם כי המים קרירים יותר. בסתיו המוקדם, בספטמבר ובמחצית הראשונה של אוקטובר, הטמפרטורות עדיין נעימות (25–26 מעלות בספטמבר, 20–22 מעלות באוקטובר), מי הים חמים יחסית מהקיץ, אך כמות התיירים יורדת לאחר אוגוסט כך שהכפרים רגועים ונעימים יותר. עם זאת, הסתיו מביא עמו גם סיכוי לגשמים – אוקטובר ונובמבר הם החודשים הגשומים ביותר באזור. בסוף אוקטובר כבר ייתכנו ימי גשם חזקים ואף סופות רעמים קצרות. לכן, למטייל בסתיו, עדיף תחילת העונה על סופה. חורף (נובמבר-מרץ) בצ'ינקווה טרה הוא עונה שקטה מאוד. מזג האוויר מתון – הטמפרטורות ביום סביב 10–14 מעלות, בלילה יורדות לכ-5–8 מעלות. שלג כמעט ואינו יורד בכפרים (רק בפסגות ההרים מעל עשוי להופיע שלג קל). עם זאת, זו עונת הגשמים – נובמבר במיוחד עשיר במשקעים, ולעיתים יש סכנת שיטפונות כפי שקרה ב-2011. בחודשי החורף חלק מהעסקים נסגרים (מסעדות ובתי מלון רבים יוצאים לפגרה בין נובמבר למרץ), לוחות הזמנים של המעבורות מצומצמים או שהן מושבתות לגמרי, ורק הרכבת נשארת כאמצעי תחבורה קבוע. שבילי ההליכה עלולים להסגר בזמנים של גשם כבד מחשש למפולות בוץ. למרות זאת, יש יופי בחורף: הכפרים שקטים מאוד, מדגישים את חיי המקומיים, ונעים לשבת בבית קפה מקומי חמים ולצפות בגלים המתנפצים. בחודש דצמבר חלק מהכפרים מקיימים אירועי חג מולד – הידוע שבהם הוא במנרולה, שם מדי שנה מדליקים על צלע ההר מעל הכפר מיצג אור שלם של סצינות חג מולד (צלב מואר גדול, דמויות מוארות של קדושים ועוד) – זהו חזיון מרשים בשעות הערב במהלך דצמבר. במונטרוסו לעיתים יש שוק חג מולד קטן. עם השנה החדשה, גם חודשי ינואר-פברואר די רגועים. אם תגיעו בחורף, קחו בחשבון מגבלות אלה, ובדקו מראש מזג אוויר – אך תהנו מצד שני ממחירים זולים יותר בלינה ובמסעדות ללא צורך בהזמנה מראש, ומחוויית כפר אותנטית. לסיכום, הזמן הטוב ביותר לטייל בצ'ינקווה טרה הוא כנראה אפריל-יוני או ספטמבר-אוקטובר, אז מזג האוויר אידאלי לטיולים ולתנועה, הים נגיש (במיוחד החל ממאי ואילך), והעומס האנושי סביר. לפי המלצת אתר התיירות המקומי, התקופה שבין אמצע מרץ לסוף אוקטובר נחשבת כטובה ביותר לביקור. מטיילים ישראלים רבים מנצלים את חודשי האביב (פסח) או חגי תשרי-סוכות כדי להגיע לכאן, בשל מזג האוויר הנוח. כמובן, אם עונתכם היחידה היא הקיץ – עדיין תוכלו ליהנות מאוד, רק היו מוכנים לחום ולקהל, ותכננו להתעורר מוקדם לטיולים רגליים לפני החום הכבד.
טיפים חשובים ו"סודות" למטייל הישראלי בצ'ינקווה טרה
לינה ותכנון: להישאר לישון בכפרים – אם הזמן מאפשר, מומלץ בחום ללון לפחות לילה אחד באחד מכפרי צ'ינקווה טרה, ולא רק להגיע בטיול יום. בערב, אחרי שכל מטיילי היום חוזרים לבתי המלון בערים הגדולות, הכפרים מתרוקנים ונעשים שלווים ורומנטיים להפליא. תוכלו לשוטט כמעט לבד בסמטאות המוארות באור פנסים רך, ולשמוע רק את רחש הגלים. זהו קסם שסוכני נסיעות לא תמיד מדגישים, כי רבים מציעים סיור יום צפוף. בחירת כפר ללינה תלויה בהעדפה: למי שאוהב שקט ממשי – קורניליה או מנרולה בערב יהיו שלוות; למי שרוצה יותר מסעדות ואפשרויות בערב – מונטרוסו או ריומג'ורה יספקו זאת. ורנאצה היא פשרה נחמדה בין השניים (ציורית אך עם מספר אופציות בילוי). שימו לב שבכפרים עצמם רוב מקומות האירוח הם מלונות בוטיק קטנים או חדרי אירוח (Affittacamere) ולא מלונות גדולים. יתרה מזאת, אין כמעט מלונות מרשתות בינלאומיות – הכל מקומי ומנוהל על ידי משפחות, מה שדווקא מוסיף לחוויה. אל דאגה, בעלי המקומות רגילים לתיירים מכל העולם ורובם דוברים אנגלית בסיסית טובה, כך שאם אתם דוברי אנגלית ואין לכם איטלקית – זה בהחלט מספיק (באופן כללי, בריביירה הליגורית האנגלית די נפוצה בקרב העוסקים בתיירות). רצוי להזמין מקומות לינה מוקדם ככל האפשר, במיוחד בעונה החמה, כי התפוסה מתמלאת.
כרטיסי רכבת ושבילים: אם בכוונתכם להתנייד בעיקר ברכבת בין הכפרים במשך יום שלם, שקלו לרכוש Cinque Terre Card המשולב שכולל נסיעות חופשיות ברכבת בין לה ספציה ולבנטו (וכל תחנות הביניים – חמשת הכפרים) במשך יום, יומיים או שלושה, וגם את דמי הכניסה לשבילי ההליכה של הפארק. כרטיס יומי עולה בסביבות €18 לאדם (נכון ל-2025) וניתן לקנייה בתחנות הרכבת או אונליין. הוא יחסוך לכם את הצורך לקנות כרטיס לכל נסיעה בנפרד או לשלם בנפרד על שביל החוף. אם אתם מתכננים ללכת את כל שבילי ההליכה בתשלום ביום אחד ובלי שימוש ברכבת, יש גם כרטיס זול יותר רק להליכה. בכל מקרה, אם אתם מטיילים באופן עצמאי – ותרו על שירותי סוכנויות יקרים: הכל מאוד נגיש וידידותי. לו"ז הרכבות: רכבות מקומיות עוצרות בכל הכפרים יוצאות בערך כל 20–30 דקות ברוב שעות היום. הקפידו להתעדכן בלוח הזמנים בתחנה (בדיגיטל או בלוחות) – בחורף התדירות יורדת. הרכבת האחרונה בין הכפרים היא בסביבות 22:00–23:00 בעונה, ובקיץ אפילו עד חצות, אבל תמיד עדיף לא לסמוך על רכבת אחרונה – תכננו לחזור לכפר הלינה שלכם לא מאוחר מדי, במיוחד אם לנים מחוץ לכפרים (לה ספציה, לבנטו וכו').
ציוד וטיפים למסלולי ההליכה: צ'ינקווה טרה היא גן עדן למטיילים רגליים, אבל חשוב להיות מוכנים. נעלי הליכה טובות הן חובה – אל תזלזלו, גם אם אתם מתכננים רק "הליכה קצרה בין כפרים". אפילו בסמטאות עצמם יש הרבה מדרגות ושיפועים. לשביל החוף (Sentiero Azzurro) שבין מונטרוסו לורנאצה ובין ורנאצה לקורניליה נדרש כרטיס כניסה, והפארק אוכף גם הנעלה – אסור רשמית ללכת בסנדלי אצבע למשל. נעלי ספורט או הליכה עם אחיזה טובה יעשו את העבודה. מים – קחו בקבוק מים לכל מטייל. בכל כפר יש מזרקות של מי שתייה (לרוב ליד הכיכר הראשית או בתחנת הרכבת) בהן אפשר למלא מים נקיים בחינם, כך שאין צורך לקנות כל פעם בקבוק. במיוחד בימים חמים או במסלול חשוף לשמש, הישארו עם מים אצלכם. שעות הליכה – אם מבקרים בקיץ, צאו לשביל מוקדם בבוקר (לפני 8:00-9:00) או מאוחר אחר הצהריים. אמצע היום לוהט וגם השביל עמוס יותר. שבילי ההליכה מספקים נופים מדהימים – נצלו זאת לצילומים אך הישמרו משולי השביל, בחלק מהמקומות השיפוע תלול ללא מעקה.
התנהלות בכפרים: מזומן – הביאו עמכם קצת מזומן יורו. בעיירות יש מספר כספומטים, אך לעיתים תקלה או תור. רבים מהמקומות מקבלים כרטיסי אשראי (מסעדות, חנויות), אך דוכני שוק, אוטובוס קורניליה, או גלידריה קטנה – ייתכן ויידרשו מזומן עבור סכומים קטנים. שפת סימנים – המקומיים ידידותיים מאוד, ואם תפנו אליהם באנגלית פשוטה הם ישתדלו לסייע. למי שדובר איטלקית אפילו מעט – השתמשו, יעריכו זאת. מילים כמו "בונג'ורנו" (יום טוב), "גרצייה" (תודה) תמיד מכניסות חיוך. זמני מנוחה – בחלק מהכפרים, בעיקר בעונות הפחות עמוסות, נהוגה הפסקת צהריים (פאוזה) בסביבות 13:00–15:00, בה חלק מהחנויות עלולות להיות סגורות. לעומת זאת, בערב מקומות נפתחים מחדש לארוחות. ארוחת ערב איטלקית לרוב לא תתחיל לפני 19:00 בערב – קחו זאת בחשבון אם אתם רעבים מוקדם. רחצה בים – החופים כאמור מעולים, אבל אין שירותי הצלה בחופים הקטנים. היו זהירים, שימו לב לילדים, ואל תשחו באזורים שמסומנים אסורים (למשל ליד רציף מעבורת כאשר היא מגיעה). מדוזות לעיתים מופיעות בימים חמים במיוחד – שאלו מקומיים אם נצפו באותו יום. ואם אתם חובבי צלילה רצינית, יש מרכז צלילה קטן במונטרוסו המארגן צלילות מודרכות בים הליגורי.
אוכל מקומי שכדאי לנסות: כפי שפורט, אל תפספסו את הפסטו – זהו מולדתו! פסטו ג'נובזי על פסטה טרייה (כמו טרופי – הפסטה הקצרה המיוחדת לליגוריה) הוא מאסט. נסו גם את הפוקצ'ה – אפילו פשוטה עם שמן זית ומלח גס. במאפיות רבות מוכרים משולשי פוקצ'ה בתוספות שונות, זה נשנוש אידיאלי לדרך או לחוף. חובבי מתוק יהנו מעוגיית קנסטראלי (Canestrelli) – עוגיות חמאה מעוטרות בסוכר, שמגיעות מליגוריה. בגלידריות, מלבד הבזיליקום שהוזכר, טעמי הפיסטוק, שוקולד ופירות טריים אהובים. ואל תשכחו לשתות קפוצ'ינו של בוקר באחד מבתי הקפה הקטנים בכיכר – באיטליה הקפה הוא חלק מהתרבות, ובכפר קטן זה מרגיש עוד יותר מיוחד.
מה שסוכנים לא תמיד מספרים: עומס תיירים – צ'ינקווה טרה הפכה כה פופולרית עד שבשנים האחרונות הרשויות מדברות על הגבלת מספרי המבקרים היומיים כדי לשמור על האיזון העדין באזור. העומס מורגש בעיקר בצהרי היום בכפרים המרכזיים (ורנאצה ומונטרוסו) ובשבילי ההליכה הפופולריים. נסו לתזמן את הביקורים בשעות פחות עמוסות – בוקר מוקדם או אחר הצהריים. ביטוח נסיעות – אם בכוונתכם לעשות טרקים ולשחות, ודאו שיש לכם ביטוח נסיעות שמכסה פעילויות אלו. שמירת רכוש – הרכבות עלולות להיות עמוסות ודחוסות, שימו עין על חפציכם כי בכל מקום תיירותי יש גם כייסים מזדמנים בתחנות. גמישות מסלול – מזג אוויר גשום מאוד עלול לשבש תוכניות בצ'ינקווה טרה, כי שבילי ההליכה נסגרים מחשש לבטיחות והפלגות מתבטלות. לכן, אם אתם באזור לכמה ימים, בדקו תחזית יומית והתאימו – ביום שמש צאו לשביל, ביום מעונן אפשר יותר רכבות וכפרים. יעדים סמוכים – אם כבר הגעתם עד כאן, שקלו ביקור ביעדים יפים קרובים: העיירה פורטו-ונרה (Porto Venere) מדרום-מזרח, שגם היא ציורית מאוד (למרות שאינה חלק מה"חמישה"), או העיירה לֶבַנטו מצפון, שקטנה וחביבה. אלה אפשריות ברכבת או שייט.
ולבסוף – קחו את הזמן ותיהנו. צ'ינקווה טרה היא לא מקום לרוץ בו מנקודה לנקודה, אלא יעד לספוג בו את האווירה. שבו עם כוס יין מול שקיעה, שוטטו ללא מטרה בסמטאות, שוחחו עם בעל המכולת או עם דייג מתקן רשת בנמל. הרשו לעצמכם להרגיש קצת "כמו מקומיים". אחרי הכל, הקסם של חמשת הכפרים האלה טמון בפרטים הקטנים ובקצב החיים האיטי. ביקור מוצלח בצ'ינקווה טרה יעניק לכם זיכרונות מתוקים של צבעי בתים וים, טעמים וריחות איטלקיים משכרים, והרגשה שמצאתם פינה של גן עדן אמיתי על אדמת איטליה. Buon Viaggio!
