פיאצה נבונה (Piazza Navona) – לב הבארוק של רומא מעל ומתחת לפני השטח
מעטים המקומות ברומא שמצליחים לאחד היסטוריה רומית עתיקה, תיאטרליות בארוקית, פוליטיקה אפיפיורית, מיתולוגיה, אמנות פיסולית וחיים עירוניים תוססים – כולם באותו מרחב פתוח. פיאצה נבונה (Piazza Navona) איננה רק כיכר מרהיבה, אלא שכבת זמן חיה, כזו שניתן לחוש בה גם כשעומדים במרכזה וגם כשיורדים אל מתחת לפני הקרקע. זהו מקום שבו רומא אינה מספרת את סיפורה בשקט – אלא לוחשת, צועקת, מתווכחת ומתפארת בו זמנית.
הצורה האובלית החריגה של הכיכר אינה מקרית, וגם לא המיקום שלה. כל אבן, מזרקה, חזית כנסייה ואפילו בתי הקפה הפונים אליה נושאים סיפור עמוק, ולעיתים גם יריבות אדריכלית ואישית, בין גדולי האמנים של המאה ה-17. מי שמביט בפיאצה נבונה רק כ"עוד כיכר יפה" מחמיץ את אחד הפרקים המורכבים והמרתקים ביותר בהיסטוריה של רומא.
מהאצטדיון הקיסרי אל הכיכר האפיפיורית
הרבה לפני שמזרקות זרמו כאן, לפני שהאפיפיורים קישטו את המקום ביוקרה ובסמלים משפחתיים, השטח שעליו נמצאת פיאצה נבונה היה זירת ספורט רומית אדירה. במאה הראשונה לספירה, הקיסר דומיטיאנוס הקים כאן את האצטדיון שלו – אצטדיון דומיטיאנוס (Stadium of Domitian). זה לא היה קולוסיאום לקרבות גלדיאטורים, אלא מתחם שנועד לתחרויות אתלטיקה, ריצה, היאבקות ומשחקים אינטלקטואליים, בהתאם לאידיאל היווני.
האצטדיון נבנה כולו מאבן ושיש, בצורת אליפסה מוארכת, והכיל עשרות אלפי צופים. מה שמפתיע הוא שהצורה הזו לא נעלמה עם קריסת האימפריה הרומית – היא פשוט כוסתה. במהלך ימי הביניים נבנו בתים, חנויות ומבנים על גבי שרידי האצטדיון, והרחבה שביניהם הפכה בהדרגה לשוק פתוח. כך, בלי תכנון מודע, נולד קווי המתאר של פיאצה נבונה כפי שאנו מכירים אותה היום.
מתחת לפיאצה נבונה – רומא שנשכחה ונשמרה
מעטים יודעים שמתחת לאבני הכיכר מסתתר אחד האתרים הארכיאולוגיים המסקרנים בעיר. ירידה מסודרת מובילה אל שרידי אצטדיון דומיטיאנוס, שם ניתן לראות קירות מקוריים, קמרונות, מדרגות אבן וקטעי רצפה בני כמעט אלפיים שנה. התחושה אינה של מוזיאון קלאסי, אלא של מסע בזמן.
המפלס התת-קרקעי מאפשר להבין כיצד חיו הרומאים את חוויית הספורט והבידור, כיצד תוכננה זרימת הקהל, ואיך העיר המודרנית פשוט נבנתה מעל העבר בלי למחוק אותו. זוהי רומא האמיתית – לא משוחזרת, לא מהודרת, אלא גולמית, כבדה ושקטה.
משפחת פמפילי והפיכת הכיכר לסמל כוח
במאה ה-15 החלה תפנית דרמטית. משפחת פמפילי, אחת המשפחות החזקות ברומא, זיהתה את הפוטנציאל הפוליטי והאסתטי של המקום. עם עלייתו של ג'ובאני בטיסטה פמפילי לכס האפיפיור בשם אינוצ'נצו העשירי, הפכה פיאצה נבונה לפרויקט יוקרה משפחתי.
הכיכר נסללה מחדש, הבתים הוסדרו, ונבנה ארמון פמפילי (Palazzo Pamphilj) המרשים, ששימש כמעון המשפחה וכהצהרה ברורה – כאן שולטת פמפילי. גם כיום, כאשר חלק מהארמון משמש כשגרירות ברזיל, נוכחותו האדריכלית שולטת בכיכר.
סנטה אנייזה אין אגונה – קדושה, מוות ויופי בארוקי
מול הארמון ניצבת כנסיית סנטה אנייזה אין אגונה (Sant’Agnese in Agone), אחת הכנסיות הדרמטיות ברומא. היא נבנתה בדיוק במקום שבו, לפי המסורת, הוצאה להורג אנייזה הקדושה – נערה נוצרית שסירבה לוותר על אמונתה.
החזית המעוגלת, הכיפות, התאורה הפנימית והאופן שבו המבנה "מתכתב" עם המזרקה המרכזית אינם מקריים. זהו תיאטרון אדריכלי מושלם, שנועד לרגש, להרשים ולהעביר מסר ברור על עוצמת האמונה והכנסייה.
מזרקות פיאצה נבונה – אמנות, מיתולוגיה ותחרות אגו
מזרקת ארבעת הנהרות (Fontana dei Quattro Fiumi)
המזרקה המרכזית היא יצירת מופת של ג'אן לורנצו ברניני. ארבע דמויות ענק מייצגות את הנהרות הגדולים של ארבע היבשות המוכרות אז – הנילוס, הדנובה, הגנגס וריו דה לה פלאטה. כל דמות מספרת סיפור גאוגרפי, פוליטי ומיתולוגי, והאובליסק המתנשא מעליהן נושא את סמלי משפחת פמפילי.
יש כאן גם רמזים עוקצניים ליריבויות מקצועיות, מחוות סמויות והומור אדריכלי שמתגלה רק למי שמביט לעומק.
מזרקת מורו (Fontana del Moro)
בקצה הדרומי, מזרקה דרמטית נוספת, שבה דמות מרכזית נאבקת בדולפין. הפסלים המשניים מאזכרים יצירות קודמות של ברניני, והקומפוזיציה יוצרת תחושת תנועה מתמדת.
מזרקת נפטון (Fontana del Nettuno)
בקצה הצפוני, מזרקה שהושלמה רק במאה ה-19. נפטון נלחם ביצורי ים, והסצנה כולה נועדה להשלים את הסימטריה של הכיכר – אך גם לשדר עוצמה, שליטה ואלימות מרוסנת.
החיים סביב הכיכר – יום, ערב ולילה
פיאצה נבונה חיה בכל שעה. בבוקר – אמנים, ציירים וצלמים. בצהריים – קהל בינלאומי, בתי קפה היסטוריים ורעש קל של שגרה רומית. בערב – תאורה רכה, נגני רחוב, שיחות, כוסות יין ותחושת חגיגה.
הסוד האמיתי נמצא ברחובות שמאחוריה – ויה דל גוברנו ווקיו (Via del Governo Vecchio), ויה קורונרי (Via dei Coronari), והסמטאות המובילות לכיוון גשר סנטאנג'לו (Castel Sant’Angelo). כאן נמצאת רומא האינטימית, זו שהמקומיים אוהבים.
השם "נבונה" – טעות לשונית שהפכה לזהות
אחד הפרטים המרתקים סביב פיאצה נבונה (Piazza Navona) הוא מקור שמה. בניגוד למה שנהוג לחשוב, השם אינו קשור ל"נבונה" במובן של חכמה. מקור השם הוא במילה הלטינית in agone, כלומר "בזירה" או "בתחרות". זהו אזכור ישיר לפעילות הספורטיבית שהתקיימה באצטדיון דומיטיאנוס. עם השנים, הביטוי in agone השתבש בדיבור העממי, עבר דרך צורות כמו nagone ו-navone, עד שהתקבע כ-Navona. השיבוש הזה מספר סיפור רחב יותר על המעבר מרומא הקלאסית לרומא של ימי הביניים, שבה שפה, זיכרון ומרחב עירוני התערבבו זה בזה.
מים, הצפות ופסטיבלים קיציים שנעלמו
פיאצה נבונה הייתה במשך מאות שנים זירת אירועים ייחודית מאוד בקיץ הרומאי. בתקופה הבארוקית נהגו לסתום זמנית את פתחי הניקוז של המזרקות, וכך להפוך את הכיכר לאגם רדוד. התופעה כונתה "לאגו די פיאצה נבונה" (Lago di Piazza Navona). האצולה נהגה להגיע בכרכרות, הילדים השתכשכו במים, והעיר כולה הפכה את הכיכר למקום מפלט מהחום הכבד. המסורת הזו נעלמה במאה ה-19, אך היא מסבירה מדוע תכנון המזרקות כולל זרימה חזקה ונמוכה יחסית, ומדוע הכיכר עצמה שטוחה באופן כמעט חריג לנוף הרומאי.
המתח הסמוי בין ברניני לבורומיני – קרב אדריכלים
מעבר ליופי, פיאצה נבונה היא גם זירת מאבק אישי חריף בין שניים מהאדריכלים הגדולים של הבארוק – ג'אן לורנצו ברניני ופרנצ'סקו בורומיני. המזרקה המרכזית של ברניני והכנסייה שמולה, שתוכננה בידי בורומיני, עומדות זו מול זו כמו שני שחקנים על במה. במשך שנים רווחו שמועות על מחוות עוקצניות, מחוות ידיים ופרשנויות סמליות שנועדו ללעוג ליריב. גם אם חלק מהסיפורים מוגזמים, ברור לחלוטין שפיאצה נבונה שימשה כזירה שבה האמנות לא הייתה רק אסתטיקה, אלא גם פוליטיקה, אגו ותחרות חסרת פשרות.
הבתים שמקיפים את הכיכר – חזית אחת, עשרות סיפורים
רבים מתמקדים במרכז הכיכר, אך דווקא הבניינים שסוגרים עליה הם אלה שמעניקים לה את תחושת התיאטרון המלאה. מאחורי החזיתות האחידות מסתתרים מבנים מימי הביניים, בתי מגורים שנבנו על קירות האצטדיון העתיק, חצרות פנימיות נסתרות ודירות ששימשו אמנים, קרדינלים ודיפלומטים. חלק מהמבנים עדיין שומרים על קשתות מקוריות של האצטדיון בבסיסם, תזכורת לכך שהכיכר אינה מונומנט אחד, אלא פסיפס של תקופות.
פיאצה נבונה והקרנבל הרומאי
במשך מאות שנים הייתה פיאצה נבונה אחד המוקדים המרכזיים של הקרנבל ברומא. תהלוכות, מופעי רחוב, תחפושות, ליצנים ואקרובטים מילאו את המרחב, והכיכר שימשה במה ציבורית חופשית, הרבה לפני מושגי התרבות המודרניים. הקרנבל כאן לא היה אירוע תיירותי אלא חלק מהזהות העירונית, ביטוי לרומא שמרשה לעצמה להשתחרר מהכובד ההיסטורי שלה.
זווית שלא רבים מכירים – הכיכר בשעות הבוקר המוקדמות
רוב האנשים פוגשים את פיאצה נבונה בשעות העומס, אך מי שמגיע אליה עם הזריחה חווה מקום אחר לגמרי. בלי נגנים, בלי דוכנים ובלי רעש, נחשפת האדריכלות העירומה של הכיכר. המזרקות נשמעות חזק יותר, הפרופורציות מתבהרות, והקשר בין הצורה האובלית לבין העיר שסביבה הופך ברור במיוחד. זהו הרגע שבו פיאצה נבונה מרגישה כמעט פרטית, כאילו רומא מאפשרת הצצה קצרה אל מאחורי הקלעים.
פיאצה נבונה כסמל לרומא עצמה
בסופו של דבר, פיאצה נבונה מגלמת את כל מה שהופך את רומא למה שהיא: שכבות של עבר שלא נעלמות, שימוש חוזר במרחבים עתיקים, חיבור בין יומיומיות לאמנות עילית, ומתח מתמיד בין קדושה, כוח והנאה. זו אינה כיכר שמבקשת רק שיצלמו אותה – אלא כזו שדורשת הקשבה, התבוננות וסבלנות. מי שמבין את פיאצה נבונה, מבין משהו עמוק מאוד על רומא כולה.
איך להגיע לפיאצה נבונה (Piazza Navona)
הכיכר ממוקמת בלב המרכז ההיסטורי, ללא תחנת מטרו צמודה. קווי אוטובוס מרכזיים עוברים בקרבת מקום, ובהם 30, 60, 62, 81 ו-87. הליכה רגלית מפנתאון (Pantheon) או מקמפו די פיורי (Campo de’ Fiori) היא חלק בלתי נפרד מהחוויה.
למה פיאצה נבונה היא הרבה יותר מכיכר
פיאצה נבונה אינה אתר שעוברים בו – אלא מקום שחווים. היא שילוב נדיר של רומא הקיסרית, העיר האפיפיורית והעיר החיה של היום. מעל הקרקע – תיאטרון בארוקי מושלם. מתחתיה – רומא עתיקה ונשכחת. מי שמקדיש לה זמן, מבין דרכה את רומא כולה.
