המיינקות מצ'יוצ'יאריה (Ciociaria)

המיינקות מצ'יוצ'יאריה (Ciociaria) היו נשים כפריות מאזור פרוסינונה שבדרום לאציו, שמסוף המאה התשע עשרה ועד תחילת המאה העשרים גויסו כדי להניק את ילדי האצולה והבורגנות העשירה ברומא, ולעיתים אף בית המלוכה האיטלקי, בתמורה לשכר גבוה יוצא דופן, מתנות יקרות ומעמד של כבוד, אך במחיר של פרידה ארוכה מהמשפחה שלהן עצמן.

הסיפור מתחיל בעובדה מפתיעה: חלק ניכר מהאצולה האיטלקית גדל על חלב שהגיע לא ממשפחתו הביולוגית, אלא מנשים כפריות שהגיעו במיוחד בשביל זה מנפת צ'יוצ'יאריה שבמחוז לאציו - אותו מחוז שרומא היא בירתו. מדובר במנהג שנמשך באיטליה במשך מאות שנים, והפך את עיירות פרוסינונה למקור מבוקש של מיינקות איכותיות, כולל עבור משפחות בחו"ל.

מיינקות איטלקיות מצאו הזדמנויות עבודה גם מחוץ לאיטליה, אבל נשות ciociare דווקא נחשבו לפנינות שבין המיינקות - בזכות שילוב של חוסן פיזי, מוניטין ואמונה תרבותית שקשרה בין אורח חייהן הכפרי לאיכות החלב שלהן. הסיפור שלהן חושף פרק אנושי בהיסטוריה של רומא, הרחק מהקיסרים והאפיפיורים שבדרך כלל תופסים את מרכז הבמה.

מי היו המיינקות מצ'יוצ'יאריה ומאיפה הן הגיעו?

המיינקות מצ'יוצ'יאריה היו נשים כפריות שהגיעו מהכפרים ומהעיירות הרבות שבחגורת פרוסינונה (Frosinone), בלב האזור ההיסטורי שנקרא נפת צ'יוצ'יאריה בדרום מחוז לאציו (Lazio) - אותו מחוז שרומא היא בירתו. הגבולות המדויקים של האזור אינם מוגדרים באופן רשמי עד היום, אבל השם עצמו נקשר קודם כל לנשים הללו ולחלב שלהן, שנחשב אולי לבריא ביותר שגידל דורות שלמים באצולה האיטלקית.

המיינקות הנחשבות ביותר, שכונו "הפנינות של נפת צ'יוצ'יאריה", הגיעו מהעיירות שמכתירות את פרוסינונה: ורולי (Veroli), פרנטינו (Ferentino), פסטנה (Pastena) ואלטרי (Alatri), לצד עיירות רבות נוספות. מדובר במקור בנשים צנועות, איכרות שעבדו קשה בשדות - וזו בדיוק הייתה הסיבה שהן נחשבו לאידיאליות לתפקיד.

למה דווקא מיינקות מכפרי צ'יוצ'יאריה נחשבו לבחירה הטובה ביותר?

האמונה הרווחת באותה תקופה הייתה שאורח חיים כפרי ובריא משפיע ישירות על איכות חלב האם, ולכן על בריאותו וחוסנו של התינוק. כוחן הגופני של האיכרות הגיע מעבודת השדות היומיומית, מתזונה בריאה ומהיחלצות ממחלות שהיו נפוצות יותר בעיר הצפופה - וזה מה שהפך אותן, בעיני משפחות האצולה, לחומר הגלם האידיאלי לתפקיד.

מעבר לחלב עצמו, משפחות עשירות ברומא התאהבו במודל החינוכי של נשות ciociare: קשוחות אך אוהבות, מסורות אך תובעניות. זה לא נשאר רק עניין של תזונה - זו הייתה גם בחירה של דמות מטפלת שתגדל את הילד בשנותיו הראשונות, ולעיתים תשפיע על אופיו הרבה מעבר לתקופת ההנקה עצמה.

איך התבצע בפועל תהליך הגיוס והבחירה של מיינקת?

לפני שמיינקת התקבלה לעבודה בבית אצולה, היא עברה מסכת בדיקות מדוקדקת. ביקור רפואי היה חובה, בנוכחות דמות מוכרת מפרוסינונה, "שדכן" ומיילדת - שבדקו את התכונות התזונתיות של החלב ואת מצב הבריאות הכללי של המועמדת. ה"שדכן" באותה תקופה שימש גם כמתווך מסחרי, כך שהיה מקום ממשי למיקוח על גובה השכר - יתרון של ממש עבור מיינקת שידעה למקח.

לצד הבדיקות הרשמיות, משפחות מקפידות במיוחד - בעידן של מסורות ואמונות טפלות - לא הסתפקו בכך. לפי הסיפורים שעברו מדור לדור, נהוג היה גם מה שכונה "מערכת המגע וההתזה": המיינקת המועמדת הושבה על כיסא בחדר חשוך, ואם התינוק מישמשה את שדיה ואף בדקה כיצד מתיז חלבה. מי שהחלב שלה זרם הכי חזק - ולפי המסופר אף הגיע למרחק של כמה מטרים - היא זו שנבחרה. מיינקות שהגיעו מהכפר ונדרשו לעבור מבחנים כאלה נכנעו לרוב לתהליך מרצונן החופשי, מתוך הבנה שמדובר בהזדמנות תעסוקתית משמעותית.

כמה הרוויחו המיינקות, ואיך שולם להן בפועל?

סביב שכר המיינקות התרוצצו לא מעט בדיות, וגם היום אי אפשר לדעת בוודאות מה היה שכרן הממוצע. הסברה הרווחת היא שהמיינקות המצליחות שולמו טוב מאוד - לעיתים פי שלושה משכרם הממוצע של גברים באותה תקופה, ובחלק מהמקרים אף בסכומים שנעו בעשרות אלפים, מבלי לכלול מתנות.

בפועל, התגמול לא היה רק כסף. חלק ניכר ממנו הופנה ל"כפר" - כלומר למשפחתה של המיינקת - ושימש גם לבניית בית קטן. מיינקות מבוקשות במיוחד קיבלו גם מתנות יקרות ערך: בגדים מחויטים, סיכות זהב, אלמוגים ובעיקר שרשראות ועגילים עדינים, לצד מחוכים, צעיפים ומניפות שנחשבו "ביצי זהב". מיינקת שהניקה ילד שני נחשבה למנוסה ומקצועית יותר, וזרימת החלב שלה גדלה - מה שהכפיל לרוב את התגמול שקיבלה.

איך נראו חיי היומיום של מיינקת בתוך בית אצולה?

בניגוד לדימוי המקובל, למיינקות מצ'יוצ'יאריה לא היה כל מוניטין בענייני אופנה - להפך, בגדיהן היו פשוטים ונוחים, כי כל המיקוד היה בחלב עצמו. הן נכנסו לחדרים האינטימיים ביותר של המשפחות העשירות ביותר ברומא ודאגו ל"נסיכים" - ילדי השמנת של האצולה האיטלקית - ולמרות המרחק החברתי, לרוב התייחסו אליהן כמעט כמו למלכות, בזכות היקר מכל: החלב שלהן.

המיינקת נדרשה להישאר בעיר לאורך כל תקופת ההנקה, כדי לא להסתכן בהדבקת התינוק במחלה. משמעות הדבר הייתה שהיא כמעט לא ביקרה את משפחתה - גם כדי לא להסתכן בהיריון נוסף עם בעלה, שהיה עלול לפגוע בזרימת החלב ולסיים את תקופת העבודה שלה בטרם עת.

מה הקריבו המיינקות בתמורה לפרנסה?

המחיר האישי היה כבד. המיינקות עזבו את משפחותיהן ואת ילדיהן שלהן כדי לגדל ילדים של משפחות אחרות, מתוך ידיעה שילדיהן-הן יגדלו בינתיים בידי אחרים. זו הייתה הקרבה שלא תמיד זכתה להכרה, אבל בתקופה שבה ביטחון כלכלי היה נדיר, אבטחת ההכנסה נחשבה חיונית יותר מכל סיכון.

עם זאת, כשמיינקת כן חזרה לביקור בכפרה - לבושה היטב, עם נעליים שהובאו מהעיר הגדולה ותכשיטי אלמוגים יקרים - היא עוררה התפעלות בקרב נשות הכפר, שהיו רגילות ללבוש כפרי פשוט בהרבה. נרקמו גם קשרים אמיתיים בין המיינקות למשפחות שהעסיקו אותן: חברויות שנמשכו שנים, לצד חיבה והכרת תודה הדדית שחרגה הרבה מעבר ליחסי מעביד-עובד.

מי הייתה המיינקת המפורסמת ביותר מנפת צ'יוצ'יאריה?

המיינקת המפורסמת ביותר שיצאה מנפת צ'יוצ'יאריה הייתה וינצ'נזינה סטירפה (Vincenzina Stirpe) מוורולי, שהניקה את הנסיכה מפלדה מסבויה (Mafalda di Savoia) - בתם של המלך ויטוריו עמנואלה השלישי (Vittorio Emanuele III) והמלכה אלנה ממונטנגרו. הסיפור שלה מתועד עד היום בגלויות ובתצלומים מהתקופה, ומשמש דוגמה לכך שמיינקות מהאזור שירתו לא רק את הבורגנות העשירה של רומא אלא ממש את בית המלוכה האיטלקי.

סיפור זה ממחיש עד כמה המוניטין של המיינקות מהאזור חרג מהמעמד החברתי שממנו הגיעו - ומדוע נשות ciociare נחשבו למבוקשות ביותר בכל הנוגע להנקה בבתים המכובדים ברומא.

למה המנהג נעלם, והאם אפשר לפגוש את ההיסטוריה הזו בטיול לרומא ולסביבתה?

התפשטות אבקת החלב לתזונת תינוקות היא זו שגרמה בהדרגה ל"טיפול ההנקה" הזה להיעלם - תהליך שנמשך זמן, אבל שינה לחלוטין את הדרך שבה משפחות עשירות דאגו לילדיהן. המנהג עצמו נותר בהיסטוריה כפרק מרתק ופחות מוכר בסיפור הרומאי.

מי שרוצה לגעת בהיסטוריה הזו במו עיניו יכול לשלב יציאה מרומא לכיוון פרוסינונה, ורולי ואלטרי - נסיעה של כשעה עד שעה וחצי בדרך כלל, למשל בהמשך לסיור לאורך דרך ויה אפיה העתיקה, ציר הדרכים ההיסטורי שממנו יצאו מרומא הדרכים הראשיות דרומה. זו לא תחליף לאתרי התיירות המרכזיים של רומא, אבל מוסיפה שכבה אנושית לביקור. מי שאוהב לצאת מרומא לכיוון הכפר יכול לשלב זאת גם עם גן נינפה וסרמונטה, עם בראצ'יאנו הקרובה יותר לרומא, או עם סיור מאורגן בקסטלי רומני. מי שמתעניין בכלל בהיסטוריות הפחות מוכרות של אנשים רגילים ברומא, כדאי שיציץ גם באבני הזיכרון הזהובות ברובע היהודי - סיפור אחר לגמרי, אבל מאותה משפחה של היסטוריה שמדברת על אנשים ולא רק על מונומנטים.

המידע על המיינקות מצ'יוצ'יאריה הובא לראשונה לקהל הישראלי בזכות עירית קטונר, מדריכת טיולים ישראלית המתגוררת ברומא, ומאז ממשיך לעניין מטיילים שמחפשים את הפן האנושי של העיר.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• הכינוי "צ'יוצ'יאריה" מתייחס לאזור היסטורי בדרום מחוז לאציו סביב פרוסינונה, ולא לישות מנהלית מוגדרת כיום.
• המיינקות עברו בדיקות רפואיות ותזונתיות לפני הגיוס, בנוכחות מתווך ומיילדת.
• השכר כלל לרוב לא רק כסף אלא גם מתנות יקרות כמו תכשיטים, בגדים מחויטים ובעיקר אלמוגים וזהב.
• מיינקת שהניקה יותר מילד אחד נחשבה למנוסה יותר וקיבלה תגמול גבוה יותר.
• רוב המיינקות נמנעו מלבקר את משפחתן כדי לא להסתכן בהיריון נוסף שיפגע בייצור החלב.
• הסיפור מתועד בעיקר בעדויות שבעל פה ובגלויות מהתקופה, ופחות בארכיון רשמי אחד.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לחשוב שמדובר במוזיאון או אתר תיירות עם כתובת - זהו סיפור היסטורי-חברתי ולא אטרקציה עם כרטיס כניסה.
• להניח שהמנהג שייך רק למאה התשע עשרה - הוא נמשך בפועל גם בתחילת המאה העשרים.
• לבלבל בין "צ'יוצ'יאריה" כאזור לבין עיר או כפר ספציפי - זהו כינוי לאזור שלם סביב פרוסינונה.
• לחשוב שכל המיינקות זכו לאותו יחס - המעמד והשכר השתנו לפי המשפחה המעסיקה ולפי הביקוש לחלבן.
• להתעלם מהמחיר האישי הכבד שהמיינקות שילמו - הפרידה הממושכת מהמשפחה ומהילדים שלהן עצמן.

שאלות נפוצות

מי היו המיינקות מצ'יוצ'יאריה?

נשים כפריות מהאזור ההיסטורי שסביב פרוסינונה בדרום לאציו, שגויסו בעיקר מסוף המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20 כדי להניק את ילדי משפחות האצולה והבורגנות העשירה ברומא.

למה דווקא נשים מאזור צ'יוצ'יאריה נבחרו לתפקיד?

בגלל האמונה שאורח חיים כפרי, עבודת שדות ותזונה בריאה יוצרים חלב איכותי ובריא יותר, ובגלל חוסנן הפיזי של האיכרות מהאזור.

איך משפחה עשירה ברומא בחרה מיינקת?

דרך ביקור רפואי חובה, בדיקות תזונתיות ובריאותיות, ובנוכחות "שדכן" ומיילדת שתיווכו גם בענייני השכר.

כמה הרוויחה בפועל מיינקת מצ'יוצ'יאריה?

אין נתון מדויק ומאומת, אבל הסברה הרווחת היא ששכרן היה גבוה משמעותית מהממוצע, ולעיתים כלל גם מתנות יקרות ערך לצד הכסף עצמו.

מי הייתה המיינקת המפורסמת ביותר מהאזור?

וינצ'נזינה סטירפה מוורולי, שהניקה את הנסיכה מפלדה מסבויה, בתם של המלך ויטוריו עמנואלה השלישי והמלכה אלנה ממונטנגרו.

למה המנהג נעלם?

בעיקר בגלל התפשטות אבקת החלב לתזונת תינוקות, שהפכה את השירות של המיינקות למיותר בהדרגה.

אפשר לבקר היום במקומות שמהם הגיעו המיינקות?

כן - עיירות כמו ורולי, פרנטינו ואלטרי נגישות בנסיעה של כשעה עד שעה וחצי מרומא, ואפשר לשלב זאת עם יציאה כללית ללאציו הכפרית.