בצדו המזרחי של נהר הטיבֵּר, בתוך סמטאות הרובע היהודי של רומא, מסתתר המוזיאון היהודי של בית הכנסת הגדול (Jewish Museum of Rome) – אוצר תרבותי שמעטים המטיילים שמקדישים לו את מלוא תשומת-הלב. למרות גודלו הצנוע (700 מ״ר בלבד), הוא פורש בפנינו רצף נדיר של אמנות, ארכיון ותשמישי קדושה המתעדים את חיי הקהילה העתיקה ביותר באירופה ברצף אחד. הביקור מתחיל תמיד במוזיאון, ממשיך בשני בתי כנסת פנימיים – הספרדי והאשכנזי-איטלקי – ומסתיים באולם התפילה המונומנטלי של בית הכנסת הגדול (Tempio Maggiore di Roma). הסדר הזה אינו מקרי: הוא נועד להכניס את האורח להקשר ההיסטורי עוד לפני שהוא מרים עיניים אל הכיפה הכסופה.
סיפורו של המתחם – מגטו לחירות
הפריטים במוזיאון מקורם בעיקר בתקופת הגטו (1555-1870). לאחר איחוד איטליה ופירוק החומות, בחרה הקהילה להנציח את החוויה הקולקטיבית ולהציג אותה לקהל הרחב. התצוגה מחולקת לשבעה חדרים נושאיים, וכל פריט מתויג בעברית, איטלקית ואנגלית – עם הסברים קוליים בעברית באפליקציית האודיו-גייד.
מבנה המוזיאון – שבעה חדרים, שבעה סיפורים
“אולם שבע הסקולות”
שחזור תלת-ממדי של Cinque Scole – חמשת בתי הכנסת שפעלו תחת גג אחד בגטו. תמצאו כאן בימות קריאה כפולות, ספסלי עץ מקוריים ופריטי תפילה מהמאה ה-17 וה-18, כולל כיסויי ארון-קודש רקומי זהב מרהיבים.
חדר הטקסטיל
מאות פרטי ריקמה ועבודות משי ששרדו לחות, שרֵפות ואפילו גירושים. התאורה הרכה שומרת על הצבעים המקוריים, ומקרוב אפשר לזהות סמלי שבטי ישראל שצוירו בחוטי משי צרפתי מהמאה ה-19.
תצוגת הכסף והזהב
ויטרינות שבראשן נברשות מוראנו מקוריות מאירות גביעים, כתרים ותפילין בעלי ראשי פיליגרן דקים. שימו לב לסט פמוטים שהצילה משפחת דה-לָה-רוקט במלחמת העולם השנייה והוברח החוצה בעגלת ירקות.
הארון הסיציליאני
ארון קודש עשוי עץ אגוז מגולף (1735), מעוטר בפירות אתרוג ותמר – סמל ליהדות סיציליה שגורשה ב-1492. החריטה העליונה נותרה כתומה־כהה בזכות משיחת שמן זית מסורתית שנמרחת עליו עד היום על-ידי שומרי המוזיאון.
מסמכי הגטו
כתבי פרנסה, רישיונות אפיית מצות ודפי רישום מס גטו. תצוגה אינטראקטיבית מקרינה מכתבי תלונה של רבני הקהילה לאפיפיור פיוס השישי ומציגה מפות דיגיטליות של הרחובות החסומים.
בתי הכנסת שבתוך המוזיאון
בית הכנסת הספרדי (Tempio Spagnolo)
במרתף המוזיאון שוכן אולם תפילה בעל תקרה קמורה ועיטורי ים-תיכוניים, שהועבר שלם מכיכר “חמשת בתי הכנסת” בשנת 1932. הארון והתיבה ניצבים על קירות מנוגדים כנהוג בריט הספרדי-רומאי, והישיבה פונה לשניהם. החדר מתפקד עד היום לתפילות שבת וחג של קהילת יוצאי ספרד.
בתוך המוזיאון רואים גם חדר קטן ששימש גם כבית כנסת שבו בזמן השואה התאספו היהודים והתפללו וכך גם התחבאו.
המעבר לאולם הגדול
רק לאחר סיום מסלול המוזיאון מלווה מדריך מוסמך את האורחים בדלת צדדית אל אולם הכיפה של טמְפּיו מַאג’וֹרֶה. הביקור באולם נמשך כ-15 דקות, במהלכן אפשר לצלם (ללא פלאש) ולקבל הסבר קצר על האדריכלות האר-נובו והסגנון האשורו-בבלי של הקישוטים. אם מגיעים בשעות תפילת מנחה, יש לעמוד בעזרת הנשים ולשמור על שקט.
מידע מעשי
כרטיסים – מה כולל כל סוג
כרטיס כניסה משולב (אודיו-גייד בעברית): מעניק גישה לשבעה חדרי המוזיאון, לבית הכנסת הספרדי ולאולם הגדול. הזמנה בקישור השותף חוסכת €2 לעומת הקופה ומדלגת על התור.
סיור מודרך (קבוצה קטנה): כולל מדריך מומחה היסטוריה יהודית, הליכה קצרה ברובע ואחריה כניסה מלאה למוזיאון ולשני בתי הכנסת. הביקור מתארך ל-3 שעות ומתאים למי שרוצה הקשר עמוק.
סדר כניסה ואבטחה
הכניסה דרך שער מתכת ברחוב Lungotevere de’ Cenci. המאבטח מבקש דרכון או רישיון נהיגה ותיק קטן בלבד; תיקים גדולים נשארים בלוקר חינמי. רק מי שהציג כרטיס ברקוד רשאי להמשיך משם למעלית המוזיאון.
שעות פתיחה 2025
ראשון–חמישי 10:00-17:00 (כניסה אחרונה 16:15)
שישי 09:00-14:00 (כניסה אחרונה 13:15)
שבת וחגים יהודיים – סגור. מומלץ לבדוק באתר הרשמי לשינויים בחול המועד סוכות ופסח.
נגישות ואודיו-גייד
המעלית מגיעה לכל המפלסים, והמסלולים רחבים מספיק לכיסאות גלגלים.
האודיו-גייד בעברית זמין להורדה בחינם; הביאו אוזניות כדי להימנע מהשאלת ציוד.
טיפים בלעדיים למטייל הישראלי
התחילו בשעה 10:00 – כך תספיקו סיור עצמאי לפני שהקבוצות המודרכות מגיעות.
בקשו בקבלה “Pass silenzioso” ותוכלו להישאר עד 30 דק׳ נוספות באולם הספרדי אחרי שהקבוצה יוצאת.
בארון הטקסטיל, חפשו כיסוי ספר תורה מסורג כסף עם ההקדשה “לכבוד הבן-איש חי, בגדאד 1905” – חיבור נדיר בין יהדות בבל לרומא.
אם אתם עם ילדים, בקשו את חוברת “חפש את הסמל” בעברית: הילדים מתחקים אחר מנורת שבעת הקנים שמסתתרת בכל חדר, ומקבלים מדבקה בסוף.
צלמים מקצועיים: האולם הראשי מואר באור צד מערבי החל מ-14:30; זו השעה לתפוס את התקרה המצוירת ללא צללים חריפים.
איך לשלב במסלול יומי
התחילו במוזיאון ב-10:00.
ב-12:15 צאו לארוחת צהריים ב-“Nonna Betta” הסמוכה (נסו את הארטישוק המטוגן).
המשיכו ב-13:30 לסיור עצמאי בשרידי פורטיקו די-אוקטביה ואמצו את מפת הגטו שבחוברת המוזיאון.
סיימו ב-15:30 בגלידריה הכשרה “Cremeria Romana” וחזרו ברגל לגשר פבריציו לעת שקיעה.
חוט השני של אלפיים שנה
המוזיאון היהודי של בית הכנסת הגדול אינו תצוגת עבר קפואה; הוא גשר חי המוליך אותנו מקשתות הפורום הרומי אל בתי הכנסת המודרניים בארץ. כל ארון-קודש מגולף, כל חתימת מוהר״ר על מגילת אסתר, הוא עדות לעמידות רוחנית. עבור המבקר הישראלי, החוויה מרגשת שבעתיים: היא ממחישה כיצד שמירה עיקשת על זהות אפשרית גם בלב אימפריות משתנות. הזמינו כרטיס מראש, פִּתחו את הדלתות הכבדות וצאו למסע שבו כל פריט לוחש “היינו כאן, ואנחנו עדיין כאן”.
