**ברובע סננט אנגלו, רק כמה צעדים מהגטו היהודי העתיק, מוקף בארמונות שהיו שייכים בעבר למשפחת האצילים Mattei, שגם העניקה לכיכר את שמה, ניצבת אחת המזרקות היפות ברומא, מזרקת הצבים, פרוייקט שנבנה בין השנים בין 1581 ל-1588 עליו ניצח האדריכל ג'אקומו דלה פורטה (1533-1602). והפסל טדאו לנדיני. ההיסטוריה של המזרקה קשור לאגדה רומנטית מאוד ;-)**
** האגדה נרומאית מספרת כי הדוכס Mattei, שארמונו משקיף על הכיכר שבה נמצאת המזרקה הורה לבנות את המזרקה ***בן לילה*** כדי לזכות באמון של אביה האמיד של אישה שרצה להתחתן איתה וכדי להדהים את חמו לעתיד שלא רצה לתת לו את בתו לאישה, הוא בנה את המזרקה כאמור ביום אחד. למחרת בבוקר הוא פתח את חלון הארמון שלו והראה לחמו לעתיד את המזרקה. אבי הכלה התרשם ואפשר לנישואין להתקיים, ולרגל האירוע ושאף אחד אחר לא יוכל לצפות ולהינות מאותו מחזה, אטם הדוכס, את החלון המשקיף על המזרקה. חלון סגור על ידי לבנים עדיין משקיף על המזרקה.**
**הסיפור הוא כנראה רק אגדה, הספקנים מציינים כי היה קשה מאוד לבנות מזרקה כה מורכבת בחושך מבלי להרעיש בלילה אחד. על פי היסטוריונים כמו מאוריזיה טאזרטס המזרקה נבנתה במשך תקופה ארוכה בין השנים 1581 ל -1588, ופאלאצו מטיי די גיובה, בית המגורים העיקרי של מטאי, לא הושלם עד 1616.**
**פאלאצו ג'אקומו Mattei, בית המגורים הקודם של משפחת Mattei, הניצב ישירות מול המזרקה, הוקם בתחילת המאה ה -16, לפני בניית המזרקה… אגדה…**
**כמו כל מזרקות הרנסנס, גם מזרקה זו נועדה לספק מי שתייה לאוכלוסייה הרומית. זו הייתה אחת מקבוצת שמונה עשרה מזרקות חדשות שנבנו ברומא במאה השש עשרה בעקבות שיקום אמה רומית הרוסה. **
בין עיטורים עשירים בשיש פוליכרומי, ארבעה נערים מברונזה רוכבים על דולפינים על טנקים דמויי קונכייה שפסלו על ידי הפלורנטיני טדיאו לנדיני (1550-1596), ומשנת 1658 "משחקים" עם הצבים, שנוספו ל- מזרקה על ידי ג'אן לורנצו ברניני ב-1658.
המזרקה מורכבת מאגן מרובע בעל קצוות מעוגלים, המאכלס במרכזו בסיס עם ארבע קונכיות שיש, התומך במעין אַמְפוֹרָה (כלי חרס – קנקן) אשר, בתורה, תומכת אגן עגול בשיש אפריקאי אפור, כשתחתיו ראשי פוטי (מושג באומנות) דמויות של ילדים זכרים שמנמנים לרוב בעירום ולפעמים מכונפים.. שמפיהם הפעור גולשים עודפי מים לתוך אגן המזרקה המבנה כולו נשען על בסיס מדורג. למבנה הארכיטקטוני מתווספים פסלים: ארבעה פסלים של נערים מתבגרים מברונזה המסודרים בתנוחות שוות וסימטריות, מניחים את רגליהם על דולפינים, שאת זנבותיהם הם אוחזים בידיהם ומפיהם נשפכים מים ומתאספים בקונכיות, ואילו הזרוע השנייה של האפבוסים אותם נערים מתבגרים מורמת עד לקצה האגן.
הצבים שנדמה שאותם נערים מתבגרים דוחפים לשתות במיכל העליון ואשר העניקו למזרקה את שמה נוספו בשיקום משנת 1658 שבוצע בהוראת האפיפיור אלכסנדר השביעי, ומיוחסים לג'יאן לורנצו ברניני (אך גם לאנדריאה סאצ'י). השינויים שנעשו אולי כבר בשלב הראשוני הביאו למעשה לקיצור הידיים של אותם פסלי הנערים כך שלא היו מסוגלות עוד להגיע לקצה האגן העליון: ארבעת הצבים שימשו אפוא למילוי הפערים הבלתי מוצדקים, שבמקור אולי נאלצו להתמלא על ידי ארבעת הדולפינים שאינם בשימוש.
כמה דברים מסקרנים לגבי הצבים והמזרקה. הצבים היו נתונים לגניבות שונות. ב-1944 כל הארבעה הוסרו (ולאחר מכן נמצאו). לאחר הגניבה האחרונה ב-1979, הם הוסרו והוחזקו במוזיאונים הקפיטוליניים: אלה הנראים כעת הם כולם עותקים.
קוריוז נוסף: תחשבו לכם שעתק של המזרקה בקנה מידה 1:1 נמצא בפארק הנטינגטון בסן פרנסיסקו. העבודה, שיוצרה ברומא בתחילת המאה העשרים ונרכשה על ידי וויליאם ואתל קרוקר עבור הווילה שלהם, נתרמה ב-1954 לעיר סן פרנסיסקו על ידי 4 ילדיהם.
ליקטה עבורכם את המידע Irit Cattonar המקומית שתיקח אתכם לסיורים בכל העיר (אם יהיה מקום פנוי)
