מוזיאון הקולנוע האיטלקי (Museo Italiano del Cinema)

מוזיאון הקולנוע האיטלקי (Museo Italiano del Cinema), המוכר גם כ-MIAC, הוא מוזיאון מולטימדיה אינטראקטיבי בתוך מתחם אולפני צ'ינצ'יטה (Cinecittà) ברומא, שמעביר את המבקרים דרך 12 חללים חווייתיים המספרים את סיפור הקולנוע, הטלוויזיה והווידאו האיטלקי מראשית המאה ה-20 ועד עידן הסטרימינג והרשתות החברתיות.

המקום ממוקם ברחוב ויה טוסקולנה (Via Tuscolana) 1055, בתוך אחד המבנים ההיסטוריים של אולפני צ'ינצ'יטה - "עיר הסרטים" של רומא - ומשלב תערוכה קבועה של פריטים אותנטיים, תערוכות מתחלפות ותחנות אינטראקטיביות שמתאימות למבוגרים, בני נוער וילדים כאחד.

הביקור נמשך בממוצע שעה וחצי עד שעתיים, ורבים משלבים אותו עם סיור באולפני צ'ינצ'יטה הסמוכים ליום שלם של חוויה קולנועית-רומאית.

מה זה מוזיאון הקולנוע האיטלקי MIAC ולמה הוא שונה ממוזיאון קלאסי?

מוזיאון הקולנוע האיטלקי - MIAC (Museo Italiano del Cinema) - הוא לא עוד אולם תצוגה שקט של פוסטרים ומצלמות, אלא חוויית מולטימדיה סוחפת שמשלבת סרטים, קטעי ארכיון, אנימציות, מסכים אינטראקטיביים וסאונד סראונד. המוזיאון שוכן בתוך אחד המבנים ההיסטוריים של אולפני צ'ינצ'יטה (Cinecittà) - "עיר הסרטים" המפורסמת של רומא - בויה טוסקולנה (Via Tuscolana) 1055, ברובע טוסקולנו שבדרום-מזרח העיר.

כל חלל במוזיאון מספר סיפור אחר: מהמצאת המצלמה, דרך ימי הזוהר של הקולנוע האיטלקי, ועד סדרות הטלוויזיה והתכנים הדיגיטליים של המאה ה-21. המבקרים לא רק צופים מהצד - הם הופכים לחלק פעיל מההיסטוריה של המסך, בזכות שילוב של תצוגות היסטוריות עם תחנות מגע וחוויות חושיות.

מיקום בתוך אולפן קולנוע פעיל

העובדה שהמוזיאון יושב פיזית בתוך מתחם אולפני הקולנוע ההיסטוריים, לצד סטים אמיתיים ואולפני הפקה, מעניקה לו אווירה שלא ניתן לשחזר במוזיאון קולנוע רגיל בשום עיר אחרת.

שם מלא ומעמד כפנינה חבויה

השם המלא של המוזיאון הוא MIAC – Museo Italiano dell'Audiovisivo e del Cinema, כלומר המוזיאון האיטלקי לאודיו-ויזואל ולקולנוע, אבל כמעט כולם מכנים אותו בקיצור MIAC. מדובר עדיין בפנינה חבויה יחסית - הרבה תיירים שמבקרים ברומא לא מודעים לקיומו, למרות שהוא נמצא במרחק נסיעת מטרו אחת מהמרכז ומספק זווית שונה לגמרי על העיר מזו של הקולוסיאום או הוותיקן.

איך בנוי המסלול - מה יש ב-12 החללים של המוזיאון?

המסלול ב-MIAC בנוי כמעבר בין 12 חללים עוקבים על שטח של כ-1,650 מ"ר, כשכל חלל עוסק בנושא או בתקופה משלו - מהיחסים בין קולנוע לשלטון ועד לתפקיד הפסקול והשפה בעיצוב הזהות התרבותית. לאורך המסלול נמתח ציר זמן מונפש באורך 43 מטר, שמציג תאריכים ואירועים מרכזיים בתולדות הקולנוע האיטלקי.

מהמצאת המצלמה ועד עידן הסמארטפון

המסלול הכרונולוגי מתחיל בימי הראינוע והקולנוע האילם - עם הקרנות של סרטים ראשונים על מסכים קעורים, מכשירי ראינוע מקוריים ואשליות אופטיות - וממשיך דרך חלל המוקדש לקולנוע הריאליסטי האיטלקי, עם הקרנת סצנות קלאסיות מלוות בקריינות של במאים גדולים.

חלל אחר עוסק במהפכת הצרכנות והפרסום, עם קיר פרסומות דיגיטלי שמציג מאות קליפים איקוניים מכל עשור, ואילו חלל נוסף מוקדש למעבר מטלוויזיה שידור לשידורי סטרימינג - כולל אינסטגרם, טיקטוק ותכנים ויראליים - שבו אפשר להשוות בין אופן צריכת התוכן של דורות שונים ולראות כיצד אותם סיפורים מסופרים היום דרך פלטפורמות דיגיטליות במקום מסך טלוויזיה משפחתי אחד.

נושאים תמאטיים נוספים לאורך המסלול

בין נושאי החללים הנוספים אפשר למצוא גם חדר שעוסק ביחסים בין קולנוע לשלטון לאורך השנים, חדר המוקדש לשחקנים ולשחקניות שעיצבו את פני הקולנוע האיטלקי, וחדר נפרד שבוחן את תפקידה של השפה בעיצוב הזהות התרבותית של המדינה - כל אלה לצד החללים הכרונולוגיים שמתארים את המעבר בין העשורים. חומרי הארכיון המוצגים - מאות סרטים, קטעי חדשות, תמונות, ראיונות ופסקולים - מגיעים בעיקר מהארכיונים של איסטיטוטו לוצ'ה (Istituto Luce) ורשות השידור האיטלקית (Rai), לצד ארכיונים פרטיים נוספים, כך שמדובר בחומר תיעודי אותנטי ולא בשחזורים.

אילו פריטים אותנטיים אפשר לראות בתערוכה הקבועה?

במרכז המוזיאון ניצבת תערוכה קבועה ועשירה שמאגדת אוצרות אמנותיים אמיתיים: מצלמות קולנוע מקוריות מהמאה ה-20, מכונות עריכה ידניות, מסמכים ותסריטים חתומים, פוסטרים ממוסגרים של פסטיבלים, ותלבושות ואביזרים מקוריים מסרטים גדולים - חלקם שייכים ליוצרים כמו פדריקו פליני (Federico Fellini), לוקינו ויסקונטי (Luchino Visconti), ויטוריו דה סיקה (Vittorio De Sica) והבמאי קליארי.

פריטים בולטים שכדאי לחפש

בין המוצגים הבולטים: מצלמת ARRIFLEX מקורית המוצגת מוגנת בזכוכית, קטע מוקרן מתוך סרט של השחקן טוטו (Totò) שצולם באולפני צ'ינצ'יטה בליווי חומרי מאחורי הקלעים, תלבושת גלדיאטור מקורית מסט הסרט "Ben Hur" שצולם בצ'ינצ'יטה, ומכונת עריכה Steenbeck משנות ה-60 המוצגת כשהיא פועלת. מבקרים יכולים לעמוד סמוך למצלמה ששימשה את פליני, לראות בגד שקשור לסופיה לורן (Sophia Loren), ולהתרגש ממוזיקה שנכתבה במיוחד לסרטי ספגטי ווסטרן.

מאיפה מגיעים הפריטים

חלק גדול מהפריטים המוצגים הגיעו מתרומות והשאלות של הפקות, אולפני קולנוע ומשפחות של יוצרים, ולא נרכשו במיוחד למוזיאון - מה שמעניק לאוסף אופי אותנטי ולא ממותג. פוסטרים ממוסגרים של פסטיבלים בינלאומיים לצד תסריטים עם הערות בכתב יד של הבמאים עצמם ממחישים כמה מהעבודה שמאחורי הקלעים של סרט קלאסי נותרה בלתי נראית לצופה הרגיל, וכאן היא הופכת לחלק מהתערוכה עצמה. גם מי שלא מזהה כל שם של במאי או שחקן יכול להעריך את האותנטיות של הפריטים - מדובר בציוד עבודה אמיתי ולא בשחזורים לצורכי תצוגה.

מה מציגות התערוכות המתחלפות של MIAC?

מעבר לתערוכה הקבועה, MIAC מארח תערוכות מתחלפות שמתעדכנות מדי כמה חודשים ומספקות זווית עכשווית ומעוררת מחשבה על עולם המדיה. בין הנושאים שכבר הוצגו: "האישה האיטלקית על המסך" - סקירת הייצוג הנשי בקולנוע לאורך עשורים, "קולנוע והתנגדות פוליטית" - כיצד סרטים שימשו ככלי מחאה, ו"מהמסך למסך מגע" - השפעת הרשתות החברתיות על התרבות הפופולרית.

תערוכה מתחלפת נמשכת בדרך כלל כמה חודשים לפני שהיא מתחלפת בנושא הבא, כך שביקור חוזר אחרי תקופה כמעט תמיד יציג משהו שונה מהביקור הקודם - יתרון שלא קיים ברוב המוזיאונים הקלאסיים ברומא, ומתאים גם לקהל מקומי וגם לתיירים חוזרים. מי שאוהב את הכיוון האינטראקטיבי-עכשווי הזה יכול לשלב גם ביקור במוזיאון משחקי הווידאו VIGAMUS או במוזיאון האשליות ברומא, ששניהם מציעים חוויה מודרנית ומשפחתית בכיוון דומה.

איך נבחרים הנושאים החדשים

חלק מהתערוכות המתחלפות נולדות סביב רכישות חדשות לאוסף הקבוע - למשל תצלומים או חפצים שמגיעים מיוצרים ואמנים עכשוויים - וחלקן נולדות סביב אירועים או ציוני דרך בתולדות הקולנוע האיטלקי. הצוות האוצרותי של המוזיאון משתף פעולה עם ארכיוני הקולנוע והטלוויזיה כדי לבנות כל פעם סיפור חדש סביב אותם 12 חללים קבועים, כך שהמסגרת הפיזית נשארת זהה אבל התוכן בתוכה מתחדש.

אילו תחנות אינטראקטיביות יש במוזיאון ולמי הן מתאימות?

אחת מגולות הכותרת של MIAC היא שורת תחנות אינטראקטיביות שמזמינות את המבקרים לגעת, ליצור ולהשתתף באופן פעיל בתהליך הקולנועי. אפשר לעמוד מול מסך ירוק ולשחק דמות מתוך סרט איטלקי קלאסי, לערוך קטע וידאו תוך הוספת אפקטים, מוזיקה וקריינות, ליצור תסריט מקורי דרך אפליקציה ייעודית שמדמה שולחן תסריטים של במאי, ואפילו לדובב מחדש סצנה מתוך סרט של מיכלאנג'לו אנטוניוני (Michelangelo Antonioni) - עם תרגום וסאונד עצמאיים.

התחנות מותאמות לקבוצות גיל שונות: ילדים צעירים נהנים בעיקר מהמסך הירוק ומהאפשרות "לשחק" בסרט, בני נוער ותלמידים מתחברים יותר לתחנות עריכת הווידאו וכתיבת התסריט, ומבוגרים וחובבי קולנוע נהנים במיוחד מתחנת הדיבוב שמדמה עבודה שנעשית בפועל באולפני ההסנכרון. בשונה ממוזיאונים היסטוריים או אמנותיים ברומא שדורשים סבלנות ורקע מוקדם, כאן ילדים מגיל חמש ומעלה הופכים לחלק פעיל מהחוויה כמעט מהרגע הראשון, וזה מה שהופך אותו ליעד טוב במיוחד למי שמחפש אטרקציות ברומא לילדים ומשפחות.

מתאים גם לקבוצות וטיולי בתי ספר

בזכות התחנות המובנות והאפליקציה הנלווית, המקום פופולרי גם כיעד לטיולי בתי ספר וקבוצות מאורגנות - המורים יכולים לחלק את הקבוצה לתחנות שונות במקביל, וכל תלמיד יוצא עם תוצר קטן משלו, בין אם זה קליפ שערך, סצנה שדיבב או תסריט קצר שכתב. הגישה הזו, של "ליצור ולא רק לצפות", היא ההבדל המרכזי בין MIAC לבין מוזיאון קולנוע קלאסי המבוסס על תצוגה בלבד.

האם המוזיאון מתאים למי שלא דובר איטלקית או לא חובב קולנוע מושבע?

בהחלט כן. כל המוצגים העיקריים כוללים תרגום לאנגלית, ובמקרים רבים גם הסברים מוקלטים שניתן לשמוע דרך אפליקציית MIAC Audio Guide בטלפון האישי. מעבר לכך, רוב התצוגות הן מולטימדיה - הקרנות ענק, אפקטים של סאונד, אור, צבע ותנועה - כך שההבנה אינה תלויה בשפה אלא בחוויה עצמה. גם מי שלא מכיר את ההיסטוריה של הקולנוע האיטלקי יכול ליהנות מהמעבר בין העשורים וללמוד תוך כדי תנועה.

יותר ממוזיאון קולנוע - מבט על החברה האיטלקית

המוזיאון אינו עוסק רק בקולנוע כאמנות, אלא גם בתפקידה של המדיה בעיצוב החברה: לאורך המסלול מוצגים קליפים שמראים כיצד הטלוויזיה האיטלקית התייחסה להגירה בעשורים קודמים, פרסומות שמעוררות מחשבה על מעמד האישה, וקטעים שמזמינים את המבקר לשאול את עצמו האם המדיה משקפת מציאות או יוצרת אותה מחדש.

השילוב בין תוכן היסטורי לשאלות עכשוויות על תקשורת וזהות הוא מה שהופך את MIAC לרלוונטי גם למי שבא בעיקר בשביל הבידור: אפשר לצאת מהביקור עם תמונה רחבה יותר על האופן שבו קולנוע וטלוויזיה עיצבו את איטליה המודרנית, בלי שהמוזיאון ינסה ללמד "שיעור היסטוריה" במובן המסורתי של המילה. ההסברים כתובים בשפה נגישה, לא אקדמית, ומיועדים לקהל רחב ולא רק לחוקרי קולנוע, כך שגם מבקר שנכנס בלי שום רקע יוצא עם כמה תובנות חדשות על התרבות האיטלקית.

כמה זמן להקדיש לביקור, וכדאי לשלב אותו עם עוד משהו באזור?

ביקור ממוצע ב-MIAC נמשך בין שעה וחצי לשעתיים, אך חובבי קולנוע, צילום, היסטוריה או טכנולוגיה עשויים להישאר גם כשלוש שעות כדי לעבור לאט בין 12 החללים ולנסות את כל התחנות האינטראקטיביות. מי שמבקר עם ילדים כדאי שייקח בחשבון זמן נוסף, כי התחנות האינטראקטיביות נוטות למשוך את הצעירים להתנסות שוב ושוב.

מומלץ מאוד לשלב את הביקור עם סיור באולפני צ'ינצ'יטה (Cinecittà Studios) הצמודים למוזיאון - אולפני קולנוע פעילים עם סטים מקוריים מסרטים ידועים, מוזיאון נוסף על תולדות ההפקות, וגני קולנוע פתוחים. השילוב בין MIAC לצ'ינצ'יטה מציע יום שלם של חוויה קולנועית-רומאית, ואפשר לסיים אותו בבית הקפה הקטן והנעים שנמצא ביציאה מהמוזיאון, או בארוחה קלה באחת המסעדות המקומיות בשכונה.

איך מתכננים את סדר הביקור

מי שמגיע בבוקר ופותח עם MIAC יכול להמשיך אחר הצהריים לסיור באולפני צ'ינצ'יטה עצמם; מי שמעדיף את הכיוון ההפוך יכול לפתוח בסיור באולפנים ולסיים ב-MIAC לקראת סגירה, כל עוד הכניסה מתבצעת לפני שעת הכניסה האחרונה. בהשוואה למוזיאונים המרכזיים של רומא, מדובר בביקור קצר וממוקד יחסית שלא דורש תכנון של יום שלם בפני עצמו, ולכן הוא מתאים גם כתוספת נוחה למי שכבר בנה מסלול אטרקציות ברומא צפוף וצריך הפסקה מהאתרים הארכיאולוגיים המוכרים. האזור עצמו נחשב בטוח מאוד גם בשעות אחר הצהריים, עם נוכחות עירונית קבועה שכוללת אבטחה ומצלמות במתחם.

למי שמגיע לרומא מישראל ומתכנן יום מלא באזור צ'ינצ'יטה, כדאי לדעת שקו המטרו האדום מחבר בין המרכז ההיסטורי לאזור בלי צורך בהחלפות, כך שאפשר לקבוע את הביקור ליום פחות עמוס במסלול בלי לוותר על זמן שהוקצה לאתרים המרכזיים.

איך מגיעים למוזיאון, מהן שעות הפתיחה ואיך מזמינים כרטיסים?

המוזיאון ממוקם בכתובת Via Tuscolana 1055, 00173 Roma, בתוך מתחם צ'ינצ'יטה שבדרום-מזרח רומא - אזור תיירותי, נקי ובטוח גם בשעות אחר הצהריים. הדרך הפשוטה ביותר להגיע היא באמצעות קו A (האדום) של המטרו, ירידה בתחנת Cinecittà והליכה של כשלוש דקות בלבד עד הכניסה. חלופה נוספת היא קווי האוטובוס 502, 558, 559 ו-590, שכולם עוצרים בסמוך למתחם. מי שמגיע ברכב שכור ימצא חניון קרוב וללא תשלום, אך בשל התנועה ברומא רבים מעדיפים את המטרו.

שעות פתיחה ומחיר כרטיס

המוזיאון פועל מדי יום מלבד יום שלישי, בין השעות 10:00-18:00, כשקופת הכרטיסים נסגרת כבר בשעה 16:30 - כדאי להגיע מוקדם יחסית ולא לסמוך על כניסה ברגע האחרון. הכניסה בתשלום סמלי (בסביבות 13-14 יורו לכרטיס עצמאי), ומומלץ להזמין כרטיס מראש דרך GetYourGuide או דרך האתר הרשמי של המוזיאון כדי להבטיח מקום, בעיקר בחודשי הקיץ, בחגים ובסופי שבוע - הכניסה היומית מוגבלת במכסה. אפשרות הביטול החינמית עד יממה מראש הופכת את הכרטיס לאופציה גמישה שאפשר להוסיף למסלול גם כפעילות חלופית ביום גשום.

נגישות וטיפים מעשיים

המוזיאון מונגש באופן מלא לבעלי מוגבלויות, כולל רמפות, מעליות ושירותים מותאמים, ומציע גם אזורי מנוחה ומרחבי ישיבה בין החללים. כל המיצגים מלווים בטקסטים באיטלקית ובאנגלית, ויש אוזניות שמע זמינות למבקרים עם קשיי שמיעה. כדאי להביא אוזניות אישיות למי שמתכנן להשתמש באפליקציית MIAC Audio Guide, ולדעת שהצילום מותר ללא פלאש אך ליד חלק מהמוצגים המקוריים מבקשים לשמור על שקט. חלק מהחללים חשוכים יותר ומלווים בהקרנות גדולות וקול חזק, ולכן מי שמגיע עם פעוטות רגישים לרעש או לחושך יכול לבדוק מראש מול צוות המוזיאון אילו חללים עדינים יותר.

איך מעוצבים החללים - אווירה, תאורה וטכנולוגיה בכל חדר?

ה-MIAC משלב אמצעים טכנולוגיים מהמתקדמים באירופה כדי להחיות את העבר ולחבר אותו להווה: הדמיות וידאו מרתקות, חוויית מציאות מדומה, תחנות אינטראקטיביות לשחזור סצנות קולנועיות ותצוגות דיגיטליות שממחישות את התפתחות המדיה האיטלקית, הכל בתצוגה מודרנית ומעוצבת.

תקרות משתנות, קירות שנעים ורוטטים

כל חדר מעוצב כך שייתן תחושת כניסה אמיתית לעולם חזותי, ולא רק צפייה מהצד. התקרה משתנה בהתאם לתקופה שהחלל מציג: כיפת כוכבים בסגנון שנות ה-50, צינורות מתכת תעשייתיים שמזכירים את שנות ה-70, ופיקסלים דיגיטליים מתחלפים בעידן הסמארטפון. הקירות עצמם נעים ורוטטים לעיתים, ומוקרן עליהם אור או קטע קולנועי - לפעמים במקביל לקטעי רדיו, מהדורות חדשות או פסי קול אמנותיים שנכתבו במיוחד למוזיאון.

האווירה הכללית נעה בין מרגשת לאינטימית, מלאת השראה אך נגישה, ודרמטית אך ברורה וזורמת - כך שהיא מתאימה למבקרים מכל גיל ולא רק לקהל מקצועי של אנשי קולנוע.

למה זה מרגיש שונה ממוזיאון רגיל

ההשקעה בעיצוב הפיזי של כל חלל - ולא רק בתוכן שמוצג בו - היא מה שמבדיל את MIAC ממוזיאונים שמסתפקים בפאנלים ובוויטרינות. במקום לקרוא על תקופה מסוימת בקולנוע האיטלקי, המבקר נכנס פיזית לחלל שמדמה את האווירה של אותה תקופה, וזה בדיוק מה שהופך את הביקור לחוויה שנשארת בזיכרון הרבה אחרי שיוצאים מהמוזיאון בחזרה אל אולפני צ'ינצ'יטה שבחוץ.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• המוזיאון פתוח כל יום מלבד יום שלישי, בין 10:00 ל-18:00, כשהקופה נסגרת ב-16:30.
• מומלץ להזמין כרטיס מראש, בעיקר בקיץ, בחגים ובסופי שבוע, כי הכניסה היומית מוגבלת במכסה.
• התרגום לאנגלית והאפליקציה הנלווית הופכים את הביקור לנגיש גם למי שלא דובר איטלקית.
• כדאי לשריין זמן נוסף ולשלב את הביקור עם סיור באולפני צ'ינצ'יטה הסמוכים.
• הצילום מותר ללא פלאש, אך כדאי לשמור על שקט ליד חלק מהמוצגים הרגישים.
• המקום מונגש במלואו לבעלי מוגבלויות, כולל רמפות, מעליות ואוזניות שמע.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להגיע בלי כרטיס מוזמן מראש בעונת שיא ולגלות שהמכסה היומית אזלה.
• לתכנן רק חצי שעה לביקור - 12 החללים והתחנות האינטראקטיביות דורשים לפחות שעה וחצי.
• להגיע ביום שלישי מבלי לבדוק מראש - זהו יום הסגירה הקבוע של המוזיאון.
• לוותר על שילוב עם סיור באולפני צ'ינצ'יטה ולפספס את ההקשר המלא של המקום כאולפן קולנוע פעיל.
• להניח שהביקור מיועד רק לחובבי קולנוע - ילדים בדרך כלל נהנים מהתחנות האינטראקטיביות לא פחות ממבוגרים.

שאלות נפוצות

האם מוזיאון הקולנוע האיטלקי מתאים למי שלא דובר איטלקית או לא מכיר קולנוע איטלקי לעומק?

כן - כל התצוגות מלוות בתרגום לאנגלית ולעיתים גם בהסברים מוקלטים דרך אפליקציית MIAC Audio Guide, וההתנסות מבוססת בעיקר על מולטימדיה חזותית וקולית ולא על טקסט בלבד, כך שאפשר ליהנות מהביקור גם בלי רקע קודם.

כמה זמן כדאי להקדיש לביקור ב-MIAC?

ביקור ממוצע נמשך כשעה וחצי עד שעתיים, אבל מי שמתעניין בקולנוע, בצילום או בטכנולוגיה עשוי להישאר גם כשלוש שעות כדי לעבור לאט בין 12 החללים.

איך מגיעים למוזיאון בתחבורה ציבורית?

הדרך הנוחה ביותר היא קו A (האדום) של המטרו, ירידה בתחנת צ'ינצ'יטה (Cinecittà) והליכה של כשלוש דקות עד הכניסה; גם קווי האוטובוס 502, 558, 559 ו-590 עוצרים בסמוך.

האם כדאי לבוא עם ילדים?

כן, המוזיאון מתאים למשפחות מגיל חמש ומעלה בזכות התחנות האינטראקטיביות - צילום מול מסך ירוק, עריכת סרטון קצר ודיבוב סצנות - שהופכות את הביקור לחוויה פעילה ולא רק לצפייה.

כדאי לשלב את הביקור עם עוד משהו באזור?

רבים משלבים את MIAC עם סיור באולפני צ'ינצ'יטה (Cinecittà Studios) הסמוכים, הכוללים סטים מקוריים מהפקות היסטוריות וגני קולנוע פתוחים, וכך יוצאים ליום שלם של חוויה קולנועית.

האם המוזיאון נגיש לאנשים עם מוגבלות?

כן, המקום מונגש באופן מלא עם רמפות, מעליות ושירותים מותאמים, וגם מציע אוזניות שמע לקהל עם קשיי שמיעה.

צריך להזמין כרטיסים מראש?

מומלץ מאוד, בעיקר בעונות עומס כמו קיץ, חגים וסופי שבוע, מכיוון שהכניסה היומית מוגבלת במכסה; כרטיס שהוזמן מראש דרך GetYourGuide ניתן גם לביטול חינם עד 24 שעות מראש.