פארק וילה אדה (Villa Ada) ברומא: היער והאגם של צפון העיר

זה הפארק שבו הרומאים של צפון העיר רצים בבוקר, פורשים שמיכה בשבת ויושבים בערבי הקיץ מול במה על שפת האגם. תיירים כמעט לא מגיעים, ולכן הוא מתאים בעיקר למי שכבר ראה את הקולוסיאום ורוצה יום נשימה.

מה יש בפארק וילה אדה, ומה אין בו?

בפארק וילה אדה יש יער אורנים ואלונים, אגם קטן עם אי, מדשאות רחבות, שבילים לריצה ולהליכה ומבנים מלכותיים ישנים בין העצים. אין בו אטרקציה אחת שבשבילה באים. זה בדיוק העניין, כי הוא בנוי להישאר בו ולא לסמן וי ברשימה, ובשטח של כ-160 הקטר אפשר ללכת שעה שלמה בלי לפגוש קבוצת תיירים.

האגם והחלק הציבורי

האגם הוא נקודת הכובד של הפארק. סביבו הדשא, הספסלים והמתקנים לילדים, ובקיץ גם הבמה של קונצרטי הערב. בחלק הציבורי יש גם מגרשי משחק, פינת כלבים, קרוסלה ורכיבה על פוני, וכן בר קטן בשם Lo Scoiattolo עם שירותים נגישים. מי שמגיע בלי תוכנית פשוט מתיישב כאן.

עצים וחיות

היער מורכב מאורנים, אלוני אבן, דפנה ועצי ערמון. בין העצים חיים סנאים, קיפודים וארנבים, ויש גם להקת תוכים. זה פארק שבו מרימים את הראש.

מבנים, שרידים ומקלט

מבנים שנשארו מימי האחוזה מפוזרים בין העצים: מקדש פלורה (Tempio di Flora), האורוות המלכותיות, בית בסגנון שווייצרי ומגדל גותי קטן. כולם נבנו בהשראת הגן האנגלי שהיה באופנה בסוף המאה ה-18. בשטח יש גם שרידים של אנטמנה (Antemnae), יישוב עתיק מהמאה ה-8 לפנה"ס. מתקופת מלחמת העולם השנייה נשאר מקלט נגד הפצצות שנבנה עבור המלך ובני ביתו. הביקור בו נעשה בסיורים מאורגנים ולא בכניסה חופשית, ולכן בודקים מועדים לפני שמתכננים סביבו את היום.

והמבנה בסגנון מצרי?

בדקנו אם יש בפארק פביליון בסגנון מצרי הפתוח למבקרים, ולא מצאנו כזה. הקשר המצרי הוא שגרירות מצרים, שמחזיקה את הארמון המלכותי לשעבר ואת השטח הצמוד אליו. האזור סגור ומאובטח. מי שחיפש מבנה מצרי לצילום יחזור בידיים ריקות, ומי שבא ליער לא ירגיש בחסרון.

איך אחוזה מלכותית הפכה לפארק ציבורי?

האחוזה עברה כמה בעלים עד שנפתחה לציבור בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20. בסוף המאה ה-18 עיצבה משפחת פאלאוויצ'יני (Pallavicini) את המקום כגן נוף רומנטי. ב-1872 רכש אותו המלך ויטוריו עמנואלה השני, ואחרי שבנו אומברטו הראשון העדיף את ארמון הקווירינלה נמכר המקום ב-1878 לרוזן ג'וזפה טלפנר (Telfener), שקרא לו על שם אשתו אדה. בית סבויה החזיר אותו לידיו ב-1904, וחי בו עד סוף המלוכה ב-1946. ב-25 ביולי 1943 נפגש כאן מוסוליני עם המלך ויצא משם עצור. אחרי המלחמה עבר רוב השטח לעיר, ובחלקו נשארה שגרירות מצרים.

איך מגיעים לוילה אדה ומאיזה שער נכנסים?

הדרך הפשוטה ביותר היא מטרו B1 עד תחנת ליביה (Libia) והליכה של כרבע שעה אל השער הראשי בוויה סלריה. אוטובוסים עוברים סביב הפארק, ובהם קו 92, אבל התחנה הנכונה תלויה בשער ולכן בודקים באפליקציית התחבורה של רומא אחרי שבוחרים כניסה.

איזה שער לבחור?

לפארק כמה שערים: ויה סלריה (Via Salaria), ויה פנמה (Via Panama), פונטה סלריו (Ponte Salario) ודרך מונטה אנטנה. לפי תיאורי המבקרים, הכניסה מוויה סלריה מובילה אל החלק המסודר עם האגם, ושערי הצפון נוטים אל היער הפראי יותר. מי שמגיע לביקור ראשון נכנס מוויה סלריה, ומי שבא לרוץ בוחר שער לפי המסלול שלו.

שעות פתיחה

הפארק פתוח כל יום ונסגר בערב, ושעת הסגירה משתנה לפי עונה. המקורות הרשמיים והלא רשמיים אינם מסכימים ביניהם על השעות המדויקות, ולכן בערב שלפני בודקים בדף העירייה, ובקיץ מחשבים חזרה מוקדמת מהקונצרט ולא מחכים לרגע האחרון.

כמה זמן להקדיש ומתי כדאי להגיע?

שעתיים עד שלוש מספיקות כדי להקיף את האגם, לשבת ולאכול, ולהיכנס קצת לשבילי היער. בחצי יום מלא אפשר לשלב ריצה או הליכה ארוכה עם פיקניק, ולא צריך יותר מזה.

העונה והשעה

אביב ותחילת סתיו הם הזמן הנעים ביותר, עם צל ביער ומזג אוויר מתון. בקיץ מגיעים בבוקר מוקדם או בערב, כי בצהריים חם והדשא יבש. בחורף הפארק שקט, ושבילי העפר עלולים להיות בוציים אחרי גשם.

איך משלבים אותו ביום

וילה אדה לא מחזיק יום תיירות שלם, ולכן הוא עובד בתור חצי יום ירוק אחרי בוקר עמוס בעיר. בקרבת מקום, כקילומטר מהפארק, נמצאת שכונת קופדה (Coppedè), המתאימה להמשך קצר ברגל.

איך הרומאים משתמשים בפארק, ומה אפשר לעשות בו?

הרומאים באים לוילה אדה לרוץ, לטייל עם כלבים, לאכול על הדשא ולשמוע מוזיקה בערבי הקיץ. התמונה שחוזרת אצל המקומיים היא של בוקר מוקדם עם רצים, צהריים של שבת עם שמיכות, וערב קיץ עם במה על המים.

ריצה והליכה

בחלק הציבורי יש מסלול מעגלי של כארבעה קילומטרים, ושבילי עפר מסתעפים ממנו לתוך היער. הנעליים הנכונות הן סגורות, לא סנדלים. בבוקר מגיעים הרצים, ואחרי הצהריים עולים המשפחות.

מקורות מדווחים גם על השכרת אופניים וסוסים בפארק. השירותים האלה משתנים, ולכן לא בונים עליהם תוכנית בלי לבדוק במקום.

פיקניק

על הדשא ליד האגם אפשר לפרוש שמיכה בלי להזמין דבר ובלי לשלם. את האוכל קונים בדרך, ופיצה אל טאליו (pizza al taglio), פיצה ביאנקה וסופלי הם הבחירה הרומית הקלאסית. כתבנו בנפרד: אוכל רחוב ברומא: איפה אוכלים כמו רומאי אמיתי. מי ששומר כשרות צריך לדעת שלא ידוע לנו על דוכן מוסמך בפארק, ולכן מביאים אוכל ארוז מראש ממקום מוכר.

קונצרטי הקיץ

בכל קיץ מתקיים בפארק פסטיבל המוזיקה "רומא פוגשת את העולם" (Roma incontra il mondo), על במה בשפת האגם, מאז שנות ה-90. התוכנית משתנה משנה לשנה, ולכן מי שמתכנן טיול בקיץ בודק את הלוח כמה שבועות לפני. בערבי הפסטיבל השבילים מלאי אנשים והביקור נעים גם אחרי רדת החשכה.

מה לקחת לפארק?

• מים וכובע. בקיץ הצהריים חמים והדשא חשוף.
• נעליים סגורות. שבילי העפר ביער אינם סלולים.
• שמיכה ושקית לאשפה. פיקניק על הדשא הוא הנוהג, ומי שמשאיר זבל בולט.
• דוחה יתושים לשעות הערב. זה הטיפ שחוזר אצל המקומיים סביב האגם.
• אוכל ארוז. בחלק הציבורי מדווח על בר קטן בלבד.

שבת

הכניסה לפארק חופשית, בלי שער תשלום ובלי כרטיס, ולכן הוא מתאים לשומרי שבת שלנים בצפון העיר. מוילה בורגזה הדרך אליו כשני קילומטרים, הליכה של יותר ממחצית השעה. מהמרכז ההיסטורי היא ארוכה בהרבה.

עם ילדים

עם ילדים הפארק עובד מצוין: יש מגרשי משחק, קרוסלה ורכיבה על פוני, והמרחקים בחלק הציבורי קצרים. כדאי להישאר בקרבת האגם ולא להיכנס עם עגלה לשבילי העפר העמוקים.

וילה אדה, וילה בורגזה או וילה דוריה פמפילי: מה מתאים למי?

וילה אדה מתאים למי שרוצה פארק של מקומיים ויש לו יותר מביקור אחד ברומא, ובעיקר למי שלן בצפון העיר. מי שיש לו חצי יום אחד בלבד לירוק צריך לבחור במקום אחר.

וילה בורגזה

וילה בורגזה (Villa Borghese) נמצא במרכז, מסודר יותר ומחובר לכיכר דל פופולו ולמדרגות הספרדיות, ולכן הוא הבחירה לביקור ראשון קצר.

וילה דוריה פמפילי

וילה דוריה פמפילי (Villa Doria Pamphilj) הוא הפארק הגדול והמלכותי יותר בצד המערבי של העיר, עם מדשאות עצומות ושדרות אורנים, ומתאים ליום ארוך רגלי או באופניים.

ההמלצה שלנו

אם זו הפעם הראשונה שלכם ברומא ויש לכם יום אחד לפארק, וילה בורגזה מנצח בגלל המיקום והאתרים שסביבו. אם זו הפעם השנייה, אתם לנים בצפון או שאתם רוצים פיקניק אמיתי בלי קהל, וילה אדה הוא הבחירה הנכונה. וילה דוריה פמפילי שייך ליום ארוך ופעיל.

והשכונה שסביב

אחרי הפארק אפשר להמשיך לאזור של רובע טריאסטה (Trieste) בצפון רומא, שהאווירה בו רומית־מגורית ופחות תיירותית.

האם וילה אדה בטוח, ומה לגבי הערב?

במהלך היום וילה אדה בטוח כמו פארק עירוני גדול בכל עיר אחרת. בערב המצב משתנה, ושם נדרשת זהירות בריאה.

במהלך היום

בשעות היום יש בפארק רצים, משפחות ומטיילי כלבים, והאווירה רגועה. הכלל הרגיל של פארק גדול חל גם כאן: לא משאירים תיק על הדשא בזמן שמתרחקים לצלם, וממלאים מים לפני הכניסה.

אחרי רדת החשכה

הטיפ שחוזר אצל המקומיים הוא לא להסתובב לבד בשבילים הפנימיים כשחשוך, ולהישאר באזור האגם ובשערים הראשיים. בערבי קונצרט יש המון אנשים והאווירה רגועה, אבל בדיוק שם מתרכזים כייסים, ולכן הארנק והטלפון נשארים בכיס פנימי.

צעד אחרון לפני היציאה

מורידים מפה לא מקוונת של הפארק, בוחרים שער קרוב לתחנה שלכם, ובודקים בדף הרשמי של עיריית רומא אם הפארק פתוח בשעה שתכננתם לחזור.

שאלות נפוצות