קולינריה ברומא – מחפשים איפה לאכול ברומא? סיור קולינרי עצמאי ברומא? להלן רשימת מקומות חובה לטעום אוכל מקומי איטלקי משובח ברומא!
רומא שלי, פעם שלישית גלידה.
בעצם לא.
ג'לאטו זה באמת סבבה אבל זה לא אוכל והאוכל האיטלקי שגם אם נדמה שנאמר עליו כבר הכל, ראוי לכל הלל ושבח.
יצירות אומנות בצלחת- מנות פשוטות למראית עין, עדינות בטעמים והרמוניות במרקם, צבע וטעם.
באיטליה חובה על האדם לברך את ברכת המזון.
בנסיעה הראשונה לרומא, לא חווינו אותה קולינרית כמו שצריך.
חווינו אותה עוצמתית בכל כך הרבה מובנים שהיה ברור שלשם חוזרים ויותר מפעם אחת. החוויה הקולינרית הקודמת היתה סבירה, נפלנו על מסעדות תיירים שעל הדרך ואיך לאמר בעדינות, אני מכינה טוב יותר (ואני לא שוס במטבח, סמכו עלי), הפעם לא התפשרנו והנה לכם רשימה חלקית לחוויה רומאית קולינרית כהלכתה:
1. osteria de furtunata – בקמפו די פיורי
בחלון יושבת המאמא ומכינה את הבצק מול הפרצוף שלכם טרי טרי.
הזמנתי רביולי ריקוטה ברוטב מרווה ונענע. פצצה.
הריקוטה היתה מתקתקה במתינות והקונטרסט עם המרווה והנענע היה מושלם. ההגשה של 4 רביולים גדולים בצלחת שנראית כמו מחימר, נתנה דגש לחומרי גלם מצוינים וטבעיים.
גם הרביולי ברוטב עגבניות היה מצוין שבמצוינים והניוקי, נמס בפה.יאמייי
המסעדה היתה מלאה בצהריים ואנחנו מדברים על אמצע אוקטובר.
עלות: סביר לחלוטין. לא זוכרת כמה שילמנו אבל גם לא זוכרת שנפלתי מהכסא ואולי אפילו התרוממה רוחי, ממש לא זוכרת.
2. טרם עוכל הרביולי, לא עברה שעה ובעלי כבר טחן את הפיצה שהיתה הצלחת הטיול הקודם – הפיצה הטבעונית של פיצריוס. אני לא יכולתי אפילו לטעום אבל ידעתי להאמין לו שהוא בגן עדן. פיזריוס היא רשת פיצריות שסניפיה פזורים ברחבי רומא. הסניף שלנו די צמוד לפונטנה דה טרבי. תמסרו ד"ש ממוטי.
3. מסעדת al partico בגטו היהודי. לא כשרה ונראית סתמית ביחס לאחרות שם אבל הרביולי שלהם ברוטב אגוזים היה בגדר פגישה אישית עם אלוהים. ושוב ברכנו את ברכת המזון וגם את שהחיינו והגיענו לזמן הזה.
4. מסעדת Maccheroni – שוב אני והרביולי שלי, הפעם בקרם זוקיני עדין עדין עדין – פעם אחת ול-מ-ו-ת. המסעדה היתה מפוצצת בשעה 22:30, בחוץ, בפנים ולמטה. המתנו בסבלנות. מזכירה לכם את אמצע אוקטובר, לא עונה מתויירת במיוחד.
הקנלוני במילוי גבינות ותרד בקטנה היה עילוי, העוף הלימוני היה רך ומלא טעמים, המקרוני בעגבניות שרי, בזיליקום ופרמז'אנו היה ….. היה ונגוז, פג, נעלם.
גולת הכותרת מבחינתי היתה יין הבית הלבן. כזה טעים בחיים לא לגמתי.
5 אנשים כולל יינות וקינוחים – 125 יורו. השארנו 160יורו עם נשיקה לקיטו המלצר ששרת, פינק ונתן לנו הרגשה כאילו אנחנו לבד במסעדה המדליקה הזאת.
5. מסעדת Obicà Campo dei Fiori בקמפו די פיורי – מסעדה נפוליטנית – שם הפילו אותנו עם פיצה על גחלים, בצק מקמח מלא דק דק דק עם מוצרלה מעושנת וגינת ירק מעליה. פינקו אותנו בצ'ייסרים של לימונצ'לו רענן (נו, מי אמר נאפולי ולא קיבל?!)
6. בפיאצה דל פופולו – מסעדת Rosati – פה עצרנו לאתנחתת קינוחים. מה לא היה על השולחן? ה- must : טיראמיסו ופנה-קוטה ואיתם נחתו עלינו בארום (מאפה אליפטי ספוג וצף ברום), קודה, סלט פירות שתובל באופן מעורר ענין, איזה סוג של קרמשינט ועוד כל מיני. היה יקר – 8 קינוחים ומשקאות – 150 יורו. כוס ברונלו לבדו, 25 יורו. מעט תיירים, הרבה שיק איטלקי ויאללה מטפסים לבורגז'ה
7. כמעט מדי בוקר פתחנו את היום במאפיה Forno Campo De' Fiori ארזנו לנו שקית עם מאפים מלוחים ופיצות על המשקל , טרי טרי, שחס וחלילה לא נמות מרעב בדרך. מאפיה שהרגישה כמו בית רחמנא לצלן.
8. אם ברומא עסקינן ובמזון איכותי ומקומי ממליצה לכל מי שנוסע להגיע לפיצריה של Da Milvio ברובע מונטי Via Dei Serpenti, 7 פיצות שהן יצירות אומנות, תבשילים מקומיים משתנים – טעים יותר מכל מסעדה ברומא, ובוודאי יותר זול. קונים גם בקבוק יין ואתם מסודרים. אל תוותרו גם על הקינוחים
סעו, תבלו , תהנו ותצלמו.
