מזרקת הצבים ברומא

מזרקת הצבים (Fontana delle Tartarughe) היא אחת המזרקות היפות והמסתוריות ברומא, ניצבת בפיאצה מטיי הקטנה ברובע סננט אנג'לו, כמה צעדים בלבד מהגטו היהודי העתיק. היא נבנתה בין 1581 ל-1588 בתכנון האדריכל ג'אקומו דלה פורטה ובפיסולו של טדאו לנדיני, וארבעת הצבים שהעניקו לה את שמה נוספו רק כשבעים שנה מאוחר יותר.

הסיפור שמספרים עליה במקום הוא סיפור אהבה: דוכס ממשפחת מטיי שנאלץ להוכיח את עושרו לחמו לעתיד, ובנה - כך האגדה - מזרקה שלמה בלילה אחד. האמת ההיסטורית פחות דרמטית אבל לא פחות מעניינת, וכוללת פוליטיקה משפחתית, אמנות בארוק ואפילו כמה גניבות של פסלי ברונזה.

מי שמתכנן ביקור ברובע היהודי של רומא ורוצה להבין למה דווקא הכיכר הקטנה הזו נחשבת לאחת הפינות שכדאי לדעת עליה - ימצא כאן את כל מה שבאמת תכנן אותה, ולמה אלה שרואים היום הם לא המקוריים.

איפה בדיוק נמצאת מזרקת הצבים ומה יש סביבה?

מזרקת הצבים ניצבת במרכזה של פיאצה מטיי (Piazza Mattei) - כיכר קטנה וצנועה ברובע סננט אנג'לו (Sant'Angelo) שברומא ההיסטורית, ממש בסמוך לגבול הגטו היהודי העתיק. אפשר למצוא אותה בקלות דרך מפת גוגל, בתוך רשת הסמטאות שמחברת בין הרובע היהודי לפיאצה נבונה.

הארמונות שמקיפים את הכיכר

הכיכר מוקפת בארמונות ששייכים היסטורית למשפחת האצילים מטיי (Mattei), שגם העניקה לה את שמה. פאלאצו ג'אקומו מטיי, בית המגורים הקודם של המשפחה, ניצב ישירות מול המזרקה - הוקם כבר בתחילת המאה ה-16, עוד לפני בניית המזרקה עצמה. פאלאצו מטיי די ג'ובה, בית המגורים העיקרי המאוחר יותר של המשפחה, לא הושלם למעשה עד 1616 - כמעט שלושה עשורים אחרי שהמזרקה כבר עמדה על תילה.

מי שמתכנן לשלב את הכיכר במסלול רגלי ברובע, כדאי שיידע שהיא נמצאת בתוך הרובע היהודי של רומא עצמו - כך שהיא נכנסת בטבעיות לכל סיור בשכונה, בלי צורך בעצירה ייעודית.

מה הסיפור הרומנטי שמספרים על בניית המזרקה בלילה אחד?

האגדה המקומית מספרת שדוכס ממשפחת מטיי, שארמונו משקיף על הכיכר, רצה לשאת לאישה את בתו של אדם אמיד שסירב לתת לו את ברכתו. כדי להוכיח את עושרו ולהדהים את חמו לעתיד, הורה הדוכס - כך הסיפור - לבנות את כל המזרקה בתוך לילה אחד בלבד.

הבוקר שבו נחשף הסוד

למחרת בבוקר פתח הדוכס את חלון ארמונו והראה לחמו לעתיד את המזרקה המושלמת שעמדה כבר בכיכר. אבי הכלה, כך מסופר, התרשם עמוקות ואפשר לנישואין להתקיים. אך כדי שאף אחד אחר לא יוכל לצפות ולהינות מאותו מחזה שהוא עצמו זכה לו, אטם הדוכס לצמיתות את החלון שממנו נחשפה המזרקה - וחלון סגור בלבנים, המשקיף היישר על מזרקת הצבים, עדיין נראה על קיר הארמון עד היום.

האם הסיפור על הבנייה בלילה אחד באמת קרה?

כנראה שלא, ורוב ההיסטוריונים מתייחסים לסיפור כאל אגדה יפה ולא כאל עובדה. מבחינה טכנית היה כמעט בלתי אפשרי להקים מזרקה מורכבת כל כך - עם עבודות אבן, ברונזה יצוקה והתקנת מערכת מים - בתוך לילה אחד בלי להרעיש ולהעיר את כל השכונה.

מה אומרת ההיסטוריה בפועל

המחקר ההיסטורי מראה שהמזרקה נבנתה בתהליך שנמשך שנים, בין 1581 ל-1588, ושפאלאצו מטיי די ג'ובה - בית המגורים הראשי של המשפחה - לא הושלם בכלל עד 1616. כלומר, אפילו הבית שממנו אמור היה הדוכס לצפות במזרקה עדיין לא עמד כשהיא כבר הייתה מוכנה. הפער הזה בין הסיפור לעובדות לא הפחית מהקסם של האגדה - היא ממשיכה להיות החלק שהכי מרגש בביקור בכיכר, גם אם ברור שמדובר בסיפור עממי ולא בתיעוד היסטורי.

מי תכנן בפועל את מזרקת הצבים, ולמה היא נבנתה?

מאחורי המזרקה עומד שם ברור: האדריכל ג'אקומו דלה פורטה (1533-1602), שתכנן אותה, והפסל הפלורנטיני טדאו לנדיני (1550-1596), שיצר את פסלי הברונזה שעליה. הפרויקט מומן ונדחף קדימה בזכות האציל מוציו מטיי, שישב בוועדה שבחרה את מיקומי המזרקות החדשות ברומא וניצל את מעמדו כדי להעביר את המזרקה דווקא לכיכר הקטנה שמול בית משפחתו - ובתמורה התחייב לממן את תחזוקתה ואת ריצוף הכיכר כולה.

חלק ממערך מזרקות ציבורי רחב

כמו כל מזרקות הרנסנס ברומא, גם מזרקת הצבים נועדה קודם כול לספק מי שתייה לתושבי העיר. היא הייתה חלק מקבוצה של כשמונה עשרה מזרקות חדשות שהוקמו ברומא במאה השש עשרה, בעקבות שיקומה של אמת המים העתיקה אקווה וירג'ינה (Acqua Vergine). פרט ייחודי אחד הופך אותה למיוחדת: בניגוד לרוב מזרקות רומא, שהוזמנו על ידי אפיפיורים, זו נבנתה עבור פטרון פרטי בלבד.

איך בנויה המזרקה ומה מסמלים הפסלים שעליה?

המזרקה מורכבת מאגן מרובע בעל קצוות מעוגלים, ובמרכזו בסיס הנשען על ארבע קונכיות שיש התומכות במעין אמפורה (כלי חרס גדול), שבתורה תומכת באגן עגול משיש אפריקאי אפור. מתחת לאגן העליון מופיעים ראשי פוטי - דמויות של ילדים שמנמנים, לרוב עירומים ולעיתים מכונפים - שמפיהם הפעור נשפכים המים העודפים חזרה לאגן התחתון. כל המבנה נשען על בסיס מדורג, והשיש הפוליכרומי - לבן, אפור ואפריקאי - יוצר את מראה השיש הססגוני האופייני לרנסנס הרומי.

ארבעת הנערים והדולפינים

לצד הארכיטקטורה מתווספים ארבעה פסלי ברונזה של נערים מתבגרים, מעשה ידיו של טדאו לנדיני, המסודרים בתנוחות שוות וסימטריות סביב האגן. כל נער מניח את רגליו על דולפין, אוחז בזנבו בידו האחת, ומפיו של הדולפין נשפכים מים היישר לתוך הקונכיות. הזרוע השנייה של כל נער מורמת כלפי מעלה, לכיוון קצה האגן העליון - ז'סט שמתברר, כפי שמסבירים בהמשך, כמפתח להבנת התוספת המפורסמת ביותר של המזרקה.

מתי ולמה נוספו הצבים למזרקה, ומי אחראי לכך?

הצבים - אלה שהעניקו למזרקה את שמה - לא היו חלק מהתכנון המקורי כלל. הם נוספו רק בשנים 1658-1659, כחלק משיפוץ שהוזמן על ידי האפיפיור אלכסנדר השביעי, ומיוחסים באופן מסורתי לג'אן לורנצו ברניני (חלק מהחוקרים מזכירים גם את אנדריאה סאצ'י כמעורב אפשרי).

למה דווקא צבים?

הסיבה לתוספת קשורה ישירות לזרועות המורמות של ארבעת הנערים: השינויים שנעשו בשלב מוקדם של הפיסול הביאו לכך שהזרועות יצאו קצת קצרות מדי, כך שידי הנערים לא הצליחו למעשה להגיע לקצה האגן העליון. במקור אולי תוכנן שהפער יימולא בעזרת ארבעה דולפינים נוספים שבסופו של דבר לא נעשה בהם שימוש. ארבעת הצבים, שנראים כאילו הנערים דוחפים אותם מעלה כדי לשתות מהאגן העליון, מילאו את הפער הבלתי מוצדק הזה - והפכו בו-זמנית לפרט הכי מצולם והכי אהוב במזרקה כולה.

האם הצבים שרואים היום במזרקה הם המקוריים?

לא. הצבים המקוריים כבר לא נמצאים על המזרקה, וכל מי שמצלם אותם היום מצלם למעשה עותקים. הפסלים הקטנים הללו היו יעד חוזר לגניבות לאורך המאה העשרים.

שתי גניבות מרכזיות

ב-1944 הוסרו כל ארבעת הצבים מהמזרקה - ולאחר מכן נמצאו והוחזרו למקומם. הגניבה שסימנה את הסוף התרחשה ב-1979: לאחריה הוחלט להסיר את הצבים המקוריים לצמיתות ולהעביר אותם לשמירה במוזיאונים הקפיטוליניים ברומא, ואילו על המזרקה עצמה הוצבו העותקים שרואים בה כיום. כך שהביקור במזרקה הוא בעצם הזדמנות לראות שני דברים בו-זמנית: את הפיסול המקורי של דלה פורטה ולנדיני מהמאה ה-16, ואת הצבים המחודשים שממשיכים את הסיפור של ברניני.

יש עותק של מזרקת הצבים גם מחוץ לרומא?

כן, ובמרחק לא קטן מרומא - בסן פרנסיסקו שבקליפורניה. עותק בקנה מידה 1:1 של המזרקה נוצר ברומא בתחילת המאה העשרים ונרכש על ידי בני הזוג האמריקאים ויליאם ואת'ל קרוקר עבור הווילה הפרטית שלהם.

מהאחוזה הפרטית לפארק ציבורי

ב-1954 תרמו ארבעת ילדיהם של בני הזוג קרוקר את הפסל לעיריית סן פרנסיסקו, והוא הוצב בהנטינגטון פארק (Huntington Park) שבשכונת נוב היל - הופך לתזכורת רחוקה, אך מדויקת להפליא, לכיכר הקטנה שברובע היהודי של רומא.

איך הכי כדאי לשלב ביקור במזרקת הצבים בתוך טיול ברומא?

מזרקת הצבים היא לא יעד שמצדיק נסיעה ייעודית - זו עצירה קצרה שמתגמלת הכי הרבה כשמשלבים אותה במסלול רגלי רחב יותר ברובע היהודי. הכיכר עצמה שקטה בהרבה ממזרקת טרווי הידועה, ודווקא בגלל זה מומלצת לזוגות שמחפשים רגע רומנטי ושקט בלי ההמולה של הצירים המרכזיים - ראו גם אטרקציות ברומא לזוג.

סיור מודרך שמספר את הסיפור במקום

מי שרוצה לשמוע את האגדה על הדוכס מטיי ממש בכיכר, ולא רק לקרוא עליה, יכול לשלב סיור רגלי מודרך ברובע היהודי שעובר דרך פיאצה מטיי בדיוק בשביל הסיפור הזה, לצד ביקור בבית הכנסת הגדול ובפורטיקו ד'אוטביה. חלופה נוספת עם אותו נושא היא סיור ברובע היהודי דרך Headout. מי שמעדיף הדרכה פרטית בעברית יכול גם לפנות למדריכות מקומיות כמו עירית קטונר (Irit Cattonar), שמרכזת סיורים ברחבי העיר בכפוף לזמינות. שווה גם לשלב את הביקור עם קפיצה קצרה אל אבני הזיכרון הזהובות ברובע היהודי, שנמצאות ממש בסביבה.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• המזרקה נמצאת בכיכר ציבורית פתוחה, כניסה חופשית וללא שעות פתיחה קבועות.
• הצבים שרואים היום על המזרקה הם עותקים - המקוריים שמורים במוזיאונים הקפיטוליניים.
• הכיכר שקטה משמעותית לעומת מזרקת טרווי ופיאצה נבונה הסמוכות.
• הכיכר נמצאת בתוך רובע הגטו היהודי, קרוב לבית הכנסת הגדול ולמסעדות כשרות.
• ממש מול המזרקה עומד פאלאצו ג'אקומו מטיי, אחד הארמונות הוותיקים ביותר באזור.
• שעות הערב, כשהתאורה נמוכה ורכה, מדגישות את פרטי פסלי הברונזה בצורה הטובה ביותר.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לצפות למצוא שילוט או הסבר היסטורי במקום - אין שום מידע כתוב בכיכר עצמה.
• להגיע בלי להכיר את האגדה מראש ולפספס את מה שהופך את הביקור למעניין.
• לתכנן ביקור ייעודי וארוך - זו עצירה של כמה דקות שמשתלבת הכי טוב בתוך מסלול רחב יותר.
• להתבלבל בינה לבין מזרקת טרווי ולצפות לאותה רמת עומס תיירותי או שירותים.
• לפספס את החלון האטום בלבנים בפאלאצו מטיי - פרט קטן שמשלים את כל הסיפור.

שאלות נפוצות

מה ההיסטוריה של מזרקת הצבים ברומא?

היא נבנתה בין 1581 ל-1588 בתכנון האדריכל ג'אקומו דלה פורטה ובפיסולו של טדאו לנדיני, ביוזמת האציל מוציו מטיי, כחלק ממערך של כשמונה עשרה מזרקות ציבוריות חדשות שהוקמו ברומא באותה תקופה.

האם נכון שהדוכס מטיי בנה את המזרקה בלילה אחד כדי להתחתן?

זו אגדה עממית ידועה ולא עובדה מתועדת. ההיסטוריה מראה שהבנייה נמשכה שנים, ושפאלאצו מטיי די ג'ובה - בית המגורים הראשי של המשפחה - לא הושלם כלל עד 1616.

מתי נוספו הצבים למזרקה ולמה דווקא הם?

הצבים נוספו רק בשנים 1658-1659, בשיפוץ שהוזמן על ידי האפיפיור אלכסנדר השביעי ומיוחס לג'אן לורנצו ברניני, כדי למלא פער שנוצר כי זרועות פסלי הנערים בברונזה יצאו קצת קצרות מדי.

האם הצבים שרואים היום על המזרקה הם המקוריים?

לא. לאחר גניבות חוזרות ב-1944 וב-1979 הועברו הצבים המקוריים לשמירה במוזיאונים הקפיטוליניים ברומא, ועל המזרקה מוצבים כיום עותקים.

איפה בדיוק נמצאת מזרקת הצבים ואיך מגיעים אליה?

היא ניצבת בפיאצה מטיי הקטנה ברובע סננט אנג'לו, בתוך רשת הסמטאות של הגטו היהודי של רומא, בהליכה של דקות ספורות מהסינגוגה הגדולה ומפיאצה נבונה.

יש עותק של מזרקת הצבים במקום אחר בעולם?

כן - עותק בקנה מידה 1:1 עומד בהנטינגטון פארק בסן פרנסיסקו, לאחר שנוצר ברומא בתחילת המאה העשרים ונתרם לעיר ב-1954 על ידי ילדיהם של ויליאם ואת'ל קרוקר.

כמה זמן כדאי להקדיש לביקור במזרקת הצבים?

כמה דקות מספיקות כדי לצפות ולצלם את המזרקה מקרוב. מי שמשלב אותה בסיור מודרך ברובע היהודי בדרך כלל מבלה שם קצת יותר זמן, תוך כדי שמיעת הסיפור המלא.